הגרח"מ הורוביץ שליט"א
בפרשתינו כתבה תורתינו הקדושה ענין פדיון בכורי ישראל ע"י הלוים, ובבכורות ד' א' ילפי' דכהנים ולוים פטורים מפדיון הבן ומפדיון פטר חמור אבל חייבים במצות בכור בהמה טהורה, ע"כ נכתוב בעז"ה ענין הנוגע למצות פדה"ב ולפטורא דכהנים ולוים בזה.
הנה פדיון הבן הוי אחד מכ"ד מתנות כהונה הניתן לכהנים, והנה קרבנות ניתנים רק לזכרי כהונה ואפי' קדשים קלים הנאכלים לנקבות כהנות, מ"מ ניתנין רק לזכרי כהונה, אמנם שאר המתנות כהונה ,לבד מאותן הניתנין לאנשי משמר, ניתנין גם לנקבות כהנות וכגון תרומה או זרוע לחיים וקיבה, ובפשוטו ה"ה פדיון הבן שאינו ניתן לאנשי משמר ואינו קרבן הי' מן הדין דניתן גם לנקבות כהנות.
אמנם הרמב"ם ז"ל בפ"א מבכורים ה"י כ' דפדיון הבן לא ניתן אלא לזכרי כהונה, ויליף לה מדכתיב "ונתת הכסף לאהרן ולבניו", וכן דעת הרא"ש ז"ל בהל' פדיון בכור [נמצא ברא"ש על בכורות בסופו], אבל דעת התוס' בפסחים מ"ט ב' ד"ה אמר, דפדיון הבן ניתן גם לנקבות, וכ"כ הראב"ד ז"ל בחי' לקידושין שם.
וגדולה מזו חידשו התוס' בפסחים שם דאפי' ישראל הנשוי לכהנת יכול הוא לקבל פדיון הבן בשביל אשתו, וכ"כ הראב"ד ז"ל שם, אבל בקידושין ח' א' ד"ה רב כהנא נסתפקו בזה התוס', והפנ"י ז"ל שם כתב דלא מצא חבר לשיטת התוס' ובקו"א כ' "דלא מצינו בזה בשום דוכתא ולא בשום פוסק דאשה שייך בכלל מתנות כהונה ולא מצינו לה אלא בזרוע ולחיים וקיבה במסכת חולין". והחת"ס ז"ל בשו"ת חיו"ד סי' ש"א ביאר טעמייהו דהתוס' דס"ל כהירושלמי ד'אהרן ובניו' אינו ממעט בנות יעו"ש.
והנה הפר"ח ז"ל ביור"ד סי' ס"א סקי"ג כ' וז"ל "פירוש, משום דמסתמא אנן סהדי דמקנה אשתו לו, ואף שאין השעה דחוקה להם שפיר דמי משום דבעל כאשתו, אבל אם אשתו גלתה דעתה דלא ניחא לה בהכי שימסרו המתנות ליד בעלה אלא שיתנו לידה פשיטא דלא מקיים מצות נתינה, דקרא כתיב [שם] ונתן לכהן, ולא לבעל כהנת".
והנה לא ביאר היאך מתייחס קבלת הבעל אליה, וי"ל דהבעל בנטילת המתנה זוכה עבור אשתו, אלא דא"כ כדי שהבעל יקנה המתנה צריך לעשות עוד קנין דא"א בהגבהה אחת לפעול ב' הדברים גם לזכות עבור אשתו וגם לקנות בזה מיד אשתו. וע"כ יותר נראה דכונתו ז"ל דהוי מדין עבד כנעני, דהוי כאילו האשה אומרת לנותן המתנה, דכשבעלי יקבל המתנה ה"ז נחשב כאילו אני קיבלתי.
אבל הפרי תואר ז"ל שם [והביאו היד אפרים ז"ל בהגהותיו שם על השו"ע ס"ח], כ' וז"ל "ומסתברא דהאידנא אפי' הכהנת צווחת ואומרת אי אפשי שינתנו לבעלי ונתנם ה"ז קיים מצות נתינה, וטעמא דמילתא, דכיון דזכאי במציאתה וכו' משעה שזכתה בהם זכה בעלה והרי הוא לקחת בעד מה שנתחייב לה", והיינו דס"ל דמתנות כהונה הוי כמעשה ידיה או מציאה דהבעל זוכה בזה, וכשהבעל מקבל המתנה נעשה הוא כזוכה עבור אשתו ולאחר שזכתה האשה בהם ממילא הוי שלו וא"צ הבעל לעשות עוד קנין לקנות המתנה.
ולפי"ז גם לדבריו ז"ל אם האשה תגלה דעתה שאינה רוצה לזכות במתנה שוב אין הבעל זוכה בזה דהרי האשה לא זכתה במתנה, אמנם תליא בפלוגתת רבנן בתראי ז"ל אי מהני נתינה בע"כ בפדה"ב ובמתנ"כ דדעת הפר"ח ז"ל הביאו הקצוה"ח ז"ל בסי' רמ"ג סק"ד דמהני וכן ס"ל שם להקצוה"ח ז"ל אבל הנתה"מ ז"ל שם סק"ח ס"ל דלא מהני, וא"כ להפר"ח והקצוה"ח ז"ל דמהני נתינה בע"כ, א"כ שוב יכול ליתן פדה"ב לבעל אע"ג דהאשה צווחת שאינה חפיצה במתנה זו.
ונלע"ד בעז"ה נפק"מ נפלאה בין טעמא דהפר"ח ז"ל לטעמא דהפר"ת ז"ל, דהנה המנח"ח ז"ל במצוה תק"ו אות ז' נסתפק האם גם בכהנת הארוסה לכהן, נוטל הארוס פדה"ב בשביל ארוסתו או דילמא רק בנשואה, ונראה דמילתא דא תליא בפלוגתת הפר"ח והפר"ת ז"ל, דלדעת הפר"ת ז"ל דהבעל זוכה בזה מכח מציאתה ומעשה ידי' א"כ זה שייך בנשואה ולא בארוסה דאינו זכאי במציאתה ובמע"י של ארוסתו, אבל לסברת הפר"ח ז"ל דהאשה מקנה לבעלה דניחא לה בזה י"ל דה"ה בארוסה.
ועכ"פ מדברי תרוייהו ז"ל נלמד דאין זכי' לישראל אלא מכח אשתו, ולפי"ז הא דאמרי' בקידושין ח' א' דרב כהנא שקל סודר בפדיון הבן ואמרי' התם דאע"ג דהסודרא לא הי' שוה ה' סלעים כיון דרב כהנא אמר דלדידי' שוה לו כה' סלעים מהני, וקאמר רב אשי דרק רב כהנא דגברא רבא וכיסה ראשו בסודר מהני אבל אינש אחרינא שאינו מכסה ראשו בסודר לא מצי אמר לדידי שוה לי כה' סלעים, ולהנ"ל צ"ע דהא רב כהנא הרי לא נטל בזכות עצמו אלא זיכה בשביל אשתו, והרי אשתו הוי כאינש אחרינא דלא מצי אמר לדידי שוה לי כה' סלעים, מיהו לאו קושיא היא, די"ל דאשתו נתכבדה בזה שבעלה רב כהנא כיסה ראשו בסודר, וא"כ גם גבי דידה הוי סודר דבר הנצרך לה ולכבודה.
אמנם נראה בע"ה לדון בספק נפלא, דהנה לדעת הפר"ח ז"ל דהבעל זוכה במתנות מדין עבד כנעני, מעתה יש להסתפק בדין עבד כנעני, דכיון דיסוד דין עבד כנעני היינו דקבלת הבעל נחשבת כאילו האשה קיבלה, וא"כ כיון דלבעל זה שוה כה' סלעים א"כ ממילא הוא דנחשב כאילו האשה קיבלה ה' סלעים, או דילמא לא עדיף נתינה לבעל מנתינה לאשה עצמה, וכיון דגבי האשה אין זה שוה ה' סלעים לא עדיף קבלת הבעל הבא מחמתה.
