שלשה מיני חירות

 

..... שלשה מיני חרות יש, א) פוליטית, ב) איקונומית, ג) מוסרית.

הראשון משחרר את העם מעול זרים, השני מביא לזה שלא יצטרכו בני אדם זה לזה, והשלישי בא לשחרר את היחיד כשהוא לעצמו מכל האופקים בני רגע השונים, מכל ההשפעות הארעיות הזרות, שאינן באות מתוך מעמקי הנפש פנימה, ובשביל זה האדם מלא חרטות מהן.

וכדי להשריש בקרבנו את שלשת מיני החרות הללו באו שלשת החגים שלנו, חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות.

חג הפסח מובן שזהו מבטא את החרות הפוליטית, השחרור מעול זרים. שבועות, זמן מתן תורתנו זהו מביע את החופש המוסרי, את החרות על הלוחות המביאה לידי חירות המוסרית. וחג הסוכות, חג האסיף "באספך מגרנך ומיקבך" זאת אומרת שלכל אדם מישראל כשישבנו על אדמתנו היה הגרן והיקב שלו, מבטיח לנו גם את החרות האיקינומית.

ואם חג השבועות, הוא החג האמצעי בין פסח וסוכות, זהו מפני שהוא באמת גולת הכותרת של כל החגים.

אי אפשר שיהיה חג הסוכות אצלנו אם לא יוקדם מקודם חג השבועות, כי אי אפשר שתבוא חרות איקונומית בעולם, אם לא תוקדם לה מקודם חרות מוסרית, כי בלי החרות האחרונה תהפך החרות הראשונה לחרות של "איש את רעהו חיים בלעו", אבל גם חג הפסח שהוא אמנם הבכור לכל החגים זקוק ותלוי הוא בחג השבועות, ועל זה באה הספירה.

וטעות מרה טעו הבולשיביקים שרוצים להקדים את חג הסוכות לפני חג השבועות.

מהות היהדות - החרות המשולשת.

ואם תרצו לדעת את מהות היהדות כשאתם עומדים על רגל אחת, אראה לכם על החרות המשולשת הנ"ל, זו היא כללא ואידך פירושא היא.

ולא לחנם אנו מדגישים כל כך על כל צעד וצעד את יציאת מצרים, ולא לחנם מתפאר אלקי ישראל כל כך בעובדא זו, כי אמנם בזה אנו מוצאים את סמל היהדות כולה.

ואמנם החרות זוהי התכונה הלאומית הראשית שלנו, וזו היא שעשתה לנו לעם קשה עורף היותר גדול, שנכון למסור נפשו גם על ערקתא דמסאני אם הוא מרגיש כנגדו איזו כפיה מן החוץ.

ועד היום הזה ועד בכלל אנו רואים שבראש כל המהפכות שהתרחשו בכל המדינות לטובת החרות עמדו אנשים ממקור ישראל, לפעמים בגלוי ולפעמים בסתר, אבל עכ"פ במסירות נפש נפלאה, כי כל זה בא להם בירושה מאבותיהם שנחה עליהם רוח זו עוד מימי מתן תורה.

אך דא עקא, כי היורשים האלה ירשו רק את החרות החיצונית ולא את הפנימית, את הקליפה של החרות למדו אבל את התוך שלה לא למדו, ובשביל זה עדיין רחוקה ישועתנו לבוא וצדקתנו להגלות. [דרשות אל עמי י"ט]