אור פני השם

הסתרת פניך, הייתי נבהל. שרש הטוב והאשר, במושגו האמתי הפנימי, איננו כי אם זה מה שאני יודע, שבזה הטוב, הארת פניך, המאיר בזיו החסד, היא מצויה. כל הבטחון שברוח בא מפני הנהרה של אור ד', הבא ומופיע בתוך ההתגלות של המעמד המרומם, מלא אדירות החסד, ובהסתרת הפנים – הבהלה נמצאת, גם אם כל המצב בחצוניותו היה עומד באותה הצורה הקדומה, עם כל תנאיה החצוניים. וכל הטוב הזה, כל אור החיים בכל מלא האמתיות שלהם, בא וחודר אלינו, מתוך אותה ההכרה של רגע האף, של מיעוט הרע שבמציאות, המורה על אי אפשרותה בכל מהותה להיות נערכת הערכה עצמית, רק הערכה תנאית, לפי ההבחנה של ההופעה אשר לאור אלהים חיים שחודר בו.