Geonus!
הגרח"מ הורוביץ שליט"א
והנה בגוף דברי הר"י ז"ל דפדה"ב ניתן לישראל הנשוי לכהנת קשיא לי קושיא עצומה, ובהקדם ג' הקדמות.
א] המשנה למלך ז"ל בפ"א מבכורים ה"י הביא דברי הרא"ש ז"ל בהל' פדיון בכור ה"ד, דבכור בהמה טהורה איתקש לבכור אדם, וכשם שפדיון הבן ניתן רק לזכרי כהונה ה"ה בכור בהמה טהורה ניתן רק לזכרי כהונה, וכ' המל"מ ז"ל לפי"ז חידוש גדול, דא"כ לדעת התוס' בפסחים [היינו הר"י ז"ל כ"כ המל"מ ז"ל והתיו"ט ז"ל במעיו"ט בהל' פדיון בכור אות נ'] דפדיון הבן ניתן גם לנקבות ואפי' הנשואים לישראל, א"כ יהי' הדין דבכור בהמה טהורה נמי אפשר ליתן לכהנת הנשואה לישראל, ויכולה למוכרו לכל כהן שירצה בכסף מלא, דהשויות הממוני שבבכור הוי דידה, ואם בכור בע"מ הוא הבכור שייך לה לגמרי, ודא מילתא הוי חידושא רבתא.
ב] ולכאו' יש להביא ראי' לסתור, דהנה לדבריו ז"ל יש להוציא חידוש דין, דכהנת הנשואה לישראל דאסורה לאכול בתרומה ודינה כזר, ויש להסתפק האם מותר ליתן לה תרומה ואע"ג דאסורה לאכול מ"מ תוכל למכור התרומה לכהן אחר, ובפשוטו לדעת המל"מ ז"ל בדעת התוס' בפסחים אפשר ליתן לה, דהרי זה כבכור דאע"ג דאסורה לאכול מבשר הבכור ואינה יכולה להקריב הבכור מ"מ אפשר ליתן לה והיא תתן לכהן אחר להקריב ותמכור הבשר לכהן אחר, ואע"ג דתרומה איכא מצות נתינה, מה בכך, הא גם מתנות כהונה וכגון זרוע לחיים וקיבה נמי כתיב מצות נתינה, וכדאמרי' בחולין קל"א ב'.
ובזה יש לבאר דברי התוס' ביבמות ס"ו ב' ד"ה ישראל אהא דאמרי' התם דישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכ' התוס' וז"ל "אומר ר"י היינו משום דבהמה האוכלת היא קנין כספו של כהן וישראל אין נהנה אלא הדמים והרי הוא כמוכר תרומה לכהן והדמים שלו", וצ"ע היאך משכח"ל ישראל שמוכר תרומה לכהן הרי ישראל חייב ליתנה לכהן ולא למוכרה, ולהנ"ל ניחא די"ל דמיירי התם בישראל הנשוי לכהנת שמקבל תרומה מכח אשתו ומותר לו למוכרה לכהן דהתרומה הוי ממונו שזכה מכח אשתו, והר"י ז"ל התם לטעמי' אזיל דס"ל דישראל הנשוי לכהנת נוטל בכור עבור אשתו וכנ"ל, מיהו בלא"ה משכח"ל בישראל שנפל לו תרומה מבית אבי אמו כהן.
אולם מה נעשה דמדברי רש"י ז"ל בחולין קל"א ב' בד"ה לכהנת מוכח להדיא דתרומה כיון דאית בה קדושה דאסורה לזרים לכו"ע אינה ניתנת לכהנת הנשואה לישראל, וקשיא טובא מ"ש בכור תם דאע"ג דאית בה קדושה ומ"מ ניתן לכהן הנשואה לישראל לדעת התוס' בפסחים הנ"ל, וניבעי למימר דרש"י ז"ל דגם בכור אינו ניתן לכהנת הנשואה לישראל.
מיהו זה אינו, דהא רש"י ז"ל בחולין קל"ב א' ד"ה רב כהנא, אהא דאמרי' התם דרב כהנא קיבל מתנות כהונה עבור אשת, וכ' רש"י ז"ל שם דרב כהנא הי' ישראל, ולפי"ז בהכרח דהא דקני דשקיל סודרא עבור פדה"ב היינו נמי מכח אשתו ומוכח להדיא דס"ל כהר"י ז"ל הנ"ל, והרא"ש ז"ל בהל' פדיון בכור [סוף בכורות] כ' דדעת רש"י ז"ל כהר"י ז"ל דפדה"ב ניתן לכהנת הנשואה לישראל, והעתיקו מרן הב"י ז"ל ביור"ד ריש סי' ש"ה, [ומה שהגיה התיו"ט ז"ל במעיו"ט שם דהוא ט"ס וצ"ל ר"י ולא רש"י, כונתו ז"ל דליתא בדברי רש"י ז"ל בקידושין, ועי' עוד בדברי הגרעק"א ז"ל בגליון ליור"ד סי' ס"א סק"א].
ומעתה לפי"ז צ"ע דהרי המל"מ ז"ל כ' דמאן דס"ל דפדה"ב ניתן לכהנת הנשואה לישראל ה"ה בכור בהמה טהורה דאיתקש להדדי, וצ"ע דהא קמן דעת רש"י ז"ל דאע"ג דפדה"ב ניתן לכהנת הנשואה לישראל מ"מ בכור אינו ניתן, דאי גם בכור ניתן ה"ה תרומה, ורש"י ז"ל ס"ל להדיא דתרומה אינה ניתנת לכהנת הנשואה לישראל, וצ"ע.
ג] בתוספתא פ"י דתרומות ה"ז תניא "פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה כרשינין של תרומה" והיינו משום דהרי הבכור הוי ממון שבט הכהונה, ואע"ג דבתוספתא קתני כרשינים והוי מצינן למימר דכרשינים קיל משאר מאכלי תרומה דהוי מאכל בהמה ואין חייב בתרו"מ אלא מדרבנן, מיהו הא ליתא דהרמב"ם ז"ל בפ"ט מתרומות ה"ט כ' וז"ל "פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילו תרומה שהבכור לכהנים". ומזה דייק המהר"י קורקוס ז"ל שם ה"ז דס"ל להרמב"ם ז"ל דכל מאכל של תרומה אפי' תרומה גמורה יכול הישראל להאכילה.
ומעתה לפי"ז קשיא קושיא עצומה, לדעת התוס' הנ"ל דפדיון הבן ניתן גם לכהנת הנשואה לישראל, ולמאי דכ' המל"מ ז"ל דלפי"ז גם בכור בהמה טהורה ניתן לכהנת הנשואה לישראל, תיקשי א"כ אמאי שרי לישראל להאכיל הבכור בתרומה, הא כיון דבכור זה אפשר ליתן נמי לכהנת הנשואה לישראל, והרי כהנת זו משנשאת לישראל נעשית זרה אצל תרומה ואסורה להאכיל בהמתה תרומה, וכיון דגם לכהנת זו יש חלק בבכור זה הרי מן הדין דבכור זה אסור להאכילו תרומה דהוי כבהמה ששותפין בה כהנים וישראלים דודאי אסור להאכילה בתרומה, והכהנת הנשואה לישראל הוי כישראל לענין זה.
ונלע"ד בעז"ה, דמכאן ראי' גדולה למה שחידש המשנה ראשונה ז"ל פי"א מתרומות מ"ט וז"ל "ונראה דאם הכהן וישראל יש להם בהמה בשותפות יכול הישראל להאכילה כרשיני תרומה דה"נ אנן סהדי דניחא ליה לכהן כו' ושוב ראיתי שכ"כ הרמב"ם בהדיא פי"א מה"ת דין ט"ז שהכהן שותף עם הישראל מותר ישראל להדליק שמן שרפה ע"כ".
ודבריו ז"ל מחודשים טובא, דמה שהוכיח משמן שריפה יש לחלק דשאני התם דנר לאחד נר למאה וכשהכהן הי' מדליק בשמן שריפה שרי לישראל נמי ליהנות דאינו מחסר בהנאתו מידי, אבל במאכיל לבהמה תרומה הרי חלקו של הישראל בבהמה מחסר מהתרומה, דחצי בהמה אינה אוכלת כבהמה שלימה.
ומעתה לדברי המשנה ראשונה ז"ל ניחא מאד, דנהי דאפשר ליתן הבכור לכהנת הנשואה לישראל שאינה מאכילה בהמתה בתרומה, מ"מ לא גרע משותפות של ישראל וכהן בבהמה דמותר להאכילה תרומה, וה"נ הכהנת היא שותף עם כל הכהנים בבכור זה.
