בליל היום שני של ראש השנה התפללתי בבית כנסת בתל אביב. הגעתי (כדרכי) כמה דקות לפני התפילה, וזכיתי לשמור חלק מדרשת הדרשן, תוך שהוא מספר את הסיפור הבא:
״יום אחד, פגשתי את מנהל גן החיות עם פנים נפולות, עצוב למראה, ומוטרד מאוד.
שאלתי אותו: מה קרה ?!
והוא ענה: אני בצרות. אנשים לא באים לגן החיות. למה ? כי אין לי אריה ! הכלוב של האריה ריק, ומשום כך, אין אטרקציה של ממש, והם לא באים.
אבל, המשיך ואמר: יש לי רעיון, ואולי אתה נפלת לי משמיים. אני מחפש מישהו שאל יש אותו בעור של אריה, אשכן אותו בתוך הכלוב, הוא ילך הלוך ושוב כאילו הוא אריה, מידי פעם ינהם כמה נהמות, ובסוף כל יום אשלם לו סכום גדול, שארוויח מכך שאנשים יחזרו לבקר בגן החיות. האם אתה מוכן ?
עשיתי את החשבון שלי, וזו נשמעה לי אחלה עבודה. לא קשה. מידי פעם לנהום קצת. והסכום הוא הציע אכן היה גבוה מאוד מאוד.
הלביש אותו בעור של אריה, הראה לי סרטון איך אריה אמור ללכת ולהתנהג, נתן לי גם רמקול קטן כדי שהנהימות תהיינה נפלאות ומשכנעות, פתח את הכלוב - ואני שם.
זה הצליח ! במשך כמה ימים התהלכתי הלוך ושוב בכלוב, מידי פעם נהמתי, מבקרים חזרו לגן החיות, צופים עמדו ונרתעו מהעוצמה ששידרתי - וכולם היו מרוצים.
עד ש…
יום אחד אני שומע צעדים בתוך הכלוב !
מסתכל הצידה - ורואה לתדהמתי כי בתוך הכלוב נמצאת גם….לביאה
!!!!!
הלך עלי. בעוד כמה דקות - היא טורפת אותי. בעוד כמה דקות אני מתערבל בתוך קיבתה.
היא נוהמת ושואגת. אני אומר ווידוי !
היא מתקרבת בצעדים קטנים. אני נפרד במחשבתי ממשפחתי !
היא פוערת את פיה הענק. אני מתקפל !
היא חושפת את שיניה. אני את הזנב !
ואז אני שומע אותה שואלת: ״תגיד, היום מסיימים בשלוש או בחמש….?!״
[כאן כולם צחקו בהתפרצות, אבל הדרשן לא סיים את הסיפור].
״אבל…
היה איש אחד מבין הצופים ששמע את הדו שיח ביני ובינה.
רץ מהר למשרד המנהל, ואמר לו: תביא מיד את הכסף בחזרה, על כל הכרטיסים !
למה ? שאל המנהל.
מה למה ? רימית את כולם. זה לא אריה ולא לביאה.
זה אריה ממש, וזו לביאה ממש - טען המנהל.
לא נכון, טען הצופה, אני שמעתי אותם מדברים ! אני שמעתי שהיא שאלה האם מסיימים היום בשלוש או בחמש.
חייך המנהל חיוך מתנצל ומפייס: בחייך, כבר כמה שבועות זה אריה, והיא תהיה לביאה הרבה שבועות. כולה שמעת משפט אחד ! למה לקלקל ! הם כל הזמן אריה ולביאה ולרגע היו בני אדם !
צעק הצופה: שטויות ! המשפט הזה מלמד מי הם באמת !!!! כל הזמן שהם בפרווה הוא חסר משמעות, כי כאן נחשף מי הם באמת !!!״.
ציפיתי להמשך הדרשה, בנוסח שאני גדלתי עליו. נוסח בעלי המוסר.
רבותיי שלי היו ממשיכים את הסיפור כשיחת מייסרת ותובעת:
כל השנה אנחנו עושים פרצופים כאילו אנחנו אריות: צדיקים, דתיים, ישרים, מוסריים.
אבל הווידוי - הוא המשפט המקביל ל״היום בשלוש או בחמש״ ! הוא המגלה מי אנחנו באמת ! אנחנו רמאים ושקרנים, עצלנים וגאוותניים,ֿ עלובים ונפולים…
להפתעתי, סיים הדרשן את הדרשה - בדיוק בשפה הפוכה. בלשון חסד. ברצון. בפיוס.
וכך אמר:
כל השנה אנחנו נראים כמו אריות. בהמה טרפה. אכזרית. פוגעת באחרים.
אבל עכשיו, בראש השנה, אנחנו חושפים מי אנחנו באמת !
אנחנו צדיקים. אנחנו רוצים בטוב. אנחנו רוצים לברך את עם ישראל כולו.
וזה מלמד עד כמה יש בנו נשמה טהורה וטובה.
הבה ניתן לה יותר ויותר מקום לבוא לידי ביטוי….
אהבתי את הדרשה הזו, את הציפיות שלי ואת התפנית הגדולה שעשה הדרשן.
אני אוהב אותה עכשיו יותר.
עכשיו נחשף מיהו עם ישראל באמת…..
