הזוג דיקשטיין שנרצח
בשבעה שישבתי על אבא ואמא שלי הייתי בת שבע עשרה
אחרי שקברנו אותם אחי ואני ברגבי האדמה
חזרנו הביתה, קצת דברנו בנינו, אחר כך היינו מותשים והלכנו לישון
ואז הם באו
נכנסו כמה לובשי מדים מהשב״כ עם מחשב וקראו לי לחדר צדדי והתחילו להריץ תמונות של פרצופים של מחבלים
היה כל כך מחניק בחדר הזה ורק רציתי להתקלח
וכמה שהם היו נחמדים
היה לי כל כך קשה להביט במסך המחשב והם ניסו לשדל אותי שזה חשוב
להסתכל בתמונות הרצות של המון פרצופים
וככה מבעד לדמעות גדולות ראיתי אותו
שלושה לילות מול מצגת פרצופים לקח לי לזהות את מי שרצח את אבא ואמא שלי מול עניי
ההוא שבא עד פתח האוטו וירה לאבא שלי 14 כדורים בחזה.
הפנים של אבא שלי נשארו יפות כשהיו, אבל החזה
כולו דם אדום ואדים גדולים
עד לאין סוף עלו ממנו
אחר כך היה צריך לקחת את הטלפון מהכיס של אבא שלי לצלצל לכל מיני
ולהתערבב באדים העולים מגופו
והנה אתמול הפנים האלו שזיהיתי אי שם לפני עשרים שנה שוחררו
ואתמול היכה בי הפרצוף הזה
ולא הניח לי
כמו הונח על עניי נייר צלופן וכל הדברים נשטפים בצבע של הצלופן
כך פרצופו סגר לי את כל המראות
זה היה מבעית מפחיד ובלתי ניתן להסרה
פעמים הפנים השלמות של אבי והפרצוף הזה
המתואב הזה
ההוא שגזר את חיי לאלפי רסיסים
אותם אני עומלת יום יום להרכיב לכדי גוף מלא
מתערבבים להם
ואתמול
בקול גדול הכל עלה אצלי ושטף וסחף כל מה שבניתי שנים
אותו פרצוף
שהיה חרוט לי מול העניים שנים
וככה אני נערה בת שבע עשרה בחדר צדדי
מסתכלת בפרצופים.
איילת דיקשטיין
