הרב עמיטל היה ניצול שואה, ובימים ההם כינו את הניצולים: "פליטים". סיפרה לי הרבנית מרים עמיטל: כשהבאתי בפעם הראשונה את חתני המיועד, ר' יהודה, לפגוש את סבי וסבתי, הרב והרבנית מלצר מירושלים, אמרה לי אחר כך סבתא: "אף פעם לא ראיתי פליט כל כך שמח".
עושר
הרב עמיטל סיפר שפעם אחד התורמים של הישיבה ביקש להתערב בקו החינוכי שלה. "אמרתי לו", כך סיפר הרב עמיטל, "שאני הייתי האיש הכי עני בעולם, והייתי האיש הכי עשיר בעולם. הייתי האיש הכי עני בעולם כשלא הייתה לי פרוסת לחם, והייתי האיש הכי עשיר בעולם כשמצאתי פרוסת לחם. מאז אני לא מתרשם מכסף".
למה נשרף הבית?
פעם הגבאי בבית הכנסת ברחובות אמר בצער לרב עמיטל שביתו נשרף משום שעלה לתורה בפרשת בחוקותיי לקריאת הקללות. אמר לו הרב עמיטל: "לא נכון. ביתך נשרף כי השארת סל קש ליד הפרימוס הבוער".
כבוד
הרב עמיטל היה אומר: "לא הגעתי לדרגה של אדם שבורח מן הכבוד, ויש לי הוכחה לזה: הכבוד לא רודף אחריי".
הומור
לפני חתונתנו, הלכנו יעל ואני לפגוש את הרב והרבנית עמיטל. בסוף הפגישה הנעימה ביקשתי מהרב עמיטל עצה לזוגיות טובה. הרב חשב קצת, חייך ואמר: "חוש הומור". ופעם אחרת אמר יותר מזה: "חוש הומור הוא סגולה ליראת שמיים".
חתונה נפרדת?
פעם בא תלמיד לשאול את הרב עמיטל האם צריך להפריד בחתונתו בין הנשים לגברים. אמר לו הרב עמיטל: "אתה כבר מצאת את הזיווג שלך. מה אכפת לך שגם החברים שלך ימצאו?"
"אל תשכח את הזבל"
הרב עמיטל היה נוהג לומר לנו, תלמידיו: אתם יודעים למה אתם צריכים להתחתן? כי יום אחד תהיו רבנים, ואנשים יתחילו לכבד אתכם, ויתחילו לקרוא לכם "הרב הגאון", ואתם עוד עלולים להאמין להם. ואז, כשתצאו מהבית לאיזה שיעור, רעייתכם תאמר לכם: "חיימק'ה, אל תשכח לקחת את הזבל!" – וכך תזכרו מי אתם באמת.
תלמיד אמיתי
סיפר הרב יובל שרלו: "פעם ישבתי בפאנל, לצד הרב עמיטל. קמתי כשרגליי רועדות, ואמרתי: כל מה שאני עתיד לומר למדתי ממורי ורבי הרב עמיטל, אף שאני עומד לומר ההפך הגמור ממה שאמר הוא. עמד הרב עמיטל ואמר: סוף־סוף יש לי תלמיד אחד אמיתי".
