According to the ספר התניא, man has two souls - נפש הבהמית ונפש אלוקית, a G-dly soul and an animal soul. Life is the constant struggle between them. This is quite a chiddush [based on the Arizal] b/c in Chazal [and the Rambam in שמונה פרקים] is seems that we have but one soul and we are in a struggle between our physical body [which is the more animalistic side of us] and our soul [which is our G-dly part - מאן דנפח מדיליה נפח, G-d's Breath. That quote doesn't appear in the Zohar BTW - people think it does. But it is in a million other sfarim - including תניא].
Which is the עיקר according to the תניא? Well, in the 29th perek he writes:
אֲבָל בַּבֵּינוֹנִי, מֵאַחַר שֶׁמַּהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַבַּהֲמִית שֶׁמִּסִּטְרָא אָחֳרָא, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדָמוֹ וּבְשָׂרוֹ, לֹא נֶהְפַּךְ לְטוֹב – הֲרֵי הִיא הִיא הָאָדָם עַצְמוֹ.
Unless you are a Tzadik who has COMPLETELY neutralized his יצר הרע then your fundamental self is the נפש הבהמית. To put it in Mussar movement terms - hard core Novardok!! שפלות האדם!!!
However, the last Rebbe comments:
"הרי זה רק בחיצוניות (דאף שבגילוי חיות הגוף הוא מנה"ב .... אמיתית החיות הוא מנפה"א ורק שבאה ע"י נפה"ב) אבל בפנימיות ובאמיתית הרי כל איש ישראל אפי' קל שבקלים מוכן למסור נפשו על קידוש השם (פי"ח) כי נפשו האלהית היא אמיתית מציאותו (וראה אגה"ת פ"ו קונטרס ומעין מ"ז ליקוט פירושים ושינויי נוסחאות לתניא עמ' תקלט).
So really, our essence is G-dly, נפש אלוקית-dik, it is just superficially that we seem to be fundamentally a נפש בהמית. In Mussar movement terms - Slabodka!! גדלות האדם!!
A chossid is not allowed to ask questions on the Rebbe. But as a not-yet-zoche-to-be-Lubavitcher [until Moshaich comes and we all become Lubavitchers], I allow myself the liberty of asking - Is that what the Tanya meant???
ועי' קובץ רשימות שיעורים על פרק ערבי פסחים סימן ה'. ועוד חזון למועד בל"נ בעז"ה.
