.... [תימה על] הרמב"ם שהעמיד ההלכה למחול למבקש סליחה על יסוד השלילה שלא יהא מהכת של 'ועברתו שמרה נצח' במקום להעמידה בפשטות על היסוד החיובי של הדבקות במדתו יתברך של לא החזיק לעד אפו.
כעת נראה לנו להציע טעם הדבר כתב הרמב"ם שהמעלים עינו מן הצדקה וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחוסו.
מעתה שומעים אנו חומרה יתירה במה שהרמב"ם מייחס האכזריות שב-אי פיוס לכת של 'עברתו שמרה נצח' וכתב שם "וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה", כלומר שבאכזריותו שאינו מתפייס מורה שיש לחוש ליחוסו. ואילו העמיד הרמב"ם את התביעה לקבלת פיוס על הצד החיובי שיש לאחוז במדת לא החזיק לעד אפו לא היתה נשמעת אותה חומרה של חשש יחוס
מעתה שומעים אנו חומרה יתירה במה שהרמב"ם מייחס האכזריות שב-אי פיוס לכת של 'עברתו שמרה נצח' וכתב שם "וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה", כלומר שבאכזריותו שאינו מתפייס מורה שיש לחוש ליחוסו. ואילו העמיד הרמב"ם את התביעה לקבלת פיוס על הצד החיובי שיש לאחוז במדת לא החזיק לעד אפו לא היתה נשמעת אותה חומרה של חשש יחוס
אמנם יש להעיר בדברי הרמב"ם שהמזלזל בצדקה יש לחוש ליחוסו, איך יתכן תיקון על ידי תשובה לחטא זלזול בצדקה שאפילו אם החטא עצמו יתוקן, איך תעזור התשובה לסלק חשש של יחוס שכבר נולד בו ולומר שלא תועיל בודאי קשה לחרוץ משפט כזה בלי מקור וראיה מפורשת וצ"ע.
The Rambam says that one should not be cruel and refuse to forgive his friend for wrongdoing for if he does then he is like the גויים who hold on to their anger forever, as the pasuk says ועברתם שמרה נצח- their anger is eternal. Why does the Rambam couch it in negative terms - if he refuses then he is like those who hold on to their anger forever, and not in postive terms - that if he forgives then he is like Hashem who forgives?
The answer may be based on a Rambam who says that if one hides himself from giving tzdaka he is acting cruelly and then you should his yichus because he may really not be Jewish. We can therefore extrapolate the same idea here. If one refuses to forgive his friend then you should suspect his yichus because he may not really be Jewish. The Rambam used negative phraseology in order to teach us this lesson. If one doesn't forgive his friend then he is acting cruelly like those Givonites who refused to forgive [see Shmuel Beis 21/2] and his yichus is suspect.
The problem with the Rambam is that if he is correct that one who is lax in his fulfillment of tzdaka requirements is possibly not Jewish - then how does one do teshuva for such an aveirah? Even after the teshuva - the suspicion is still extant. He showed signs of being non-Jewish and that can't be erased. We need a strong proof for the assertion of the Rambam that for certain sins ones lineage is placed into question.
[See the Maamarei Pachad Yitzchak 60 for his resolution]
לע"נ אסתר בת שמואל
