לזכות רבי אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי ורעייתו היקרה
ולזכות רבי יהודה יעקב בן דינה חאשע ורעייתו היקרה
ולזכות רבי יהודה יעקב בן דינה חאשע ורעייתו היקרה
ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם!
Every day we thank Hashem who is מעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי - He removes sleep from my eyes and dozing from my eyelids.
1] Why do we thank Hashem for BOTH removing SLEEP from our eyes and DOZING from our eyelids?
2] What are our eyelids only dozing while our eyes sleep?
When we sleep, two things happen.
1] We process and work through the events of our days. It is a time to rest from the daily battles and to deal and react to our circumstances. If we wouldn't sleep and process - we would go nuts.
2] We rest our weary physical bodies from life's daily toils.
The eyes are the window to the soul. It is true that when we sleep, all of our body sleeps but we emphasize our eyes because that denotes the spiritual and emotional part of ourselves that is resting. The spirit is much deeper than the body so it requires an actual deeper sleep [as opposed to the lesser dozing off].
The eyelids represent the PHYSICAL, bodily part of us that has dozed off. The eyelids protect the eyes so we mention specifically that part of the body which is closest to the spiritual aspect [because the primary aspect of man is his soul]. Just as the emotional and spiritual part of man has slept - so has the physical. But here we intone the concept of "dozing" - תנומה, because the body requires less of a rest than the more intense soul.
Thank you Hashem for giving us this dual rest and refreshing us daily!!
Let's read how the Holy Rav ztz"l puts it:
בא"י, אמ"ה, המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי.
ההכרח של השינה בא בתכונה כפולה. העיפות הנפשית, אחרי אשר מלאה חקה בעמלה החיוני, לקבל רשמים מכל הסביבה, לעבדם עבוד רוחני, ולהביאם לאוצרה הרוחני פנימה, זאת היא הגורמת לדרוש בחזקה מנוחה נפשית פנימית, להעתק מן העולם הסובב ומכל רשמיו המרעישים בחקיקתם. זאת היא הפעולה הנפשית של השינה, הבאה בעקרה ביחש להעינים, הכלי המקשר את הנפש אל כל העולם החי והרוגש אשר מסביב לו. זאת היא השינה העמוקה, הבאה מתוך תביעתה של המרגעה הנפשית. אבל עם זה מתחברת היא התביעה של התנומה, הבאת בעקב הלאות של הכח החמרי, הניכרת על האברים החיצונים, שהמקום היותר מסוים וקודם לכל האברים להיות מורגש בהם הכרח דרישה זו הם העפעפים, בתור כלים להאבר הפלאי, ראי הנשמה, העין, שעליהם שוכנת היא התנומה הקלה והחיצונה. שתי אלה יחד הן המפריעות את המשכתן של פעולות החיים הערים והרעננים, בצד הרוחני והחמרי גם יחד. הרוח המתאזר חיל ע"י מנוחת השינה וכלי הבשר המתכוננים להיות כלים מכשירי המפעלים הנכבדים לתעודת החיים, שניהם יחד מוצאים את מטרתם בברכת ד' ע"י המנוחה המבורכה של השינה, שהאדם מתחדש ע"י כבריה חדשה בכחותיו הרוחניים והחמריים. והננו מברכים ע"ז : המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי.
We then continue ויהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותנו שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצותיך - It should be your will our G-d and the G-d of our fathers that you should accustom us to learn your Torah and to cling to your mitzvos. How does is this phrase a continuation of the previous bracha??
Where does our internal stregth stem from? We didn't just fall from the moon. We have deep roots - the Avos. That is the place from where we derive our internal strength. Hashem is the G-d of our forefathers. We ask that our internal life should be constantly nourished by Torah. If we learn Torah here and there, when "we get the chance" or when "we have time" [as if we are prisoners and not in charge of our time] then our lives will not flow naturally from the wellsprings of Torah. It must be a constant, like a habit. We just naturally gravitate towards the daf yomi size gemara we carry around with us at every opportunity. The corresponds to המעביר שינה מעיני - Our internal life.
Then we continue ודבקנו במצותיך - we should cling to your mitzvos. This corresponds to ותנומה מעפעפי - dozing from our eyelids, our more external side. Mitzvos are performed in the outside world of action.
So after Hashem awakens us both in the internal [שיני מעיני] and external [ותנומה מעפעפי] realms, we ask that we be constantly involved in His Torah, thus enriching our internal world and in we should cling to mitzvos, thus sanctifying our limbs for His service.
In the words of Maran ztz"l:
יהי רצון מלפניך ד' או"א אבותינו, שתרגילנו בתורתך, ודבקנו במצותיך.
אחרי שבאה ההודאה על חדוש החיים, הפנימיים הנפשיים, והחצוניים הגופניים, ע"י העברת השינה מעינינו והתנומה מעפעפינו, הננו שבים להתפלל לד' אלהינו, המשפיע עלינו את קדושתו כפי המדה של הטהרה הקדושה והדבקות שלנו עמו יתברך, ויותר מזה מה שהוא יותר פנימי בסדרי הקדושה, המושפעים בנפשותינו, מצד קדושת האבות, שבשביל כך אנחנו קוראים אותו ב"ה בשם : אלהי אבותינו, שיהיה כח החיים הפנימי, המתחדש בנו לפעולותינו החיוניות, במשך זמן היקיצה והמפעל בחיים, מתאים אל מגמתו העליונה ע"י נטית הקודש. שתרגילנו בתורתך. החיים הנפשיים הפנימיים הם הולכים ומפכים בזרמיהם, באדם פנימה, במהירות והטבעה עמוקה, שרק ע"י ההרגל של הופעתה של תורה בתוכיות החיים, ישובו החיים להיות זורמים בטבעם ע"פ קדושתה של תורה, והעברת השינה הפנימית מהעינים תהפך לברכה ולחיים נצחיים לאדם, והמפעלים החיצונים של האברים, העומדים כבר הכן להכשרת פעולותיהם ע"י העברת התנומה מהעפעפים, יהיה הכח המנצח עליהם ע"י אברי הגויה כולה מקודש ומטוהר, ע"י מה שתדבקנו במצותיך המעשיות בכל מפעלי אברינו כולם, בכל מערכות חייתם, ותהיינה התורה הפנימית והתגלויות המצות החיצוניות, קשורות בקשר הקודש בקרבנו, לעומת החיים הפנימיים והחיצוניים המתחדשים בקרבנו ע"י המרגוע של מנוחת השינה, שעברה עלינו בברכה לחדוש העז והאומץ, הנפשי והגופני, במלואם השלם.
