לע"נ ר' מרדכי צבי בן ר' אהרן מנחם אביו של ידי"נ הרב חיים שרעק שליט"א
The Gemara [Shabbos 31a] says that we are asked six questions after we die. A bummer. Not the questions but that we die. [It is really NOT A bummer but it seems like one - we have discussed this in the past on these pages and hope to return to it in the future]. That is odd - Aren't we judged for EVERYTHING?? We think tens of thousands of thoughts a day - we are judged for EACH ONE!! Pashut. We say thousands upon thousands of words a day [according to one study women say about 20,00 words a day while men say an average of 7,000. But that doesn't include davening and brachos... (Who was the poor guy that had to count?)]. We are judged for EACH ONE!! We are judged for every action we did and didn't do. So what is the idea of being asked but six questions?
The answer is that first we are queried on our basic essence. Who ARE we? What are we all ABOUT?? Not what we do for a living, how we dress, where we live, what we got on our SAT'S but who ARE WE REALLY. Are we people of this small world or did we live on a higher plane?
After establishing that, Hashem goes into the details.
One of the questions is ציפית לישועה? What do we wait for? What are our hopes dreams and aspirations? A raise? A bonus? A new kitchen? Pesach in Paradise [i.e. a GORGEOUS island in Barbados - 5 star hotel, world class cuisine, wine tasting, tennis courts, 18 hole golf course AND daily minyanim and daf-yomi:-)]? A new car? etc. etc. etc. Or - a world where the presence of Hashem is palpable? A world where [if I may borrow from the Rambam] "אין עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד" - All people will be interested in is knowing Hashem.
The pasuk says אשרי כל חוכי בו - The word אשרי is related to what we call in modern Hebrew אישור - confirmation. We will be "confirmed" if we wait for Moshiach, meaning that we will have a firm solid basis for our existence here. Otherwise, what are we doing? Just living to eat and eating to live?
Can't be....
איתא במס' שבת לא ע"א - אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר ע"כ. ודאי שהדין בשמים כולל את כל מעשי האדם ולא רק שאלות אלו, אך קודם לדין זה יש לקבוע איזה סוג אדם הוא, כיון שערך כל מצוותיו משתנה לפי מהותו השאלות הללו שהם תחילת הדין באות לקבוע את מהותו הכללית של האדם. ולפיכך השאלה צפית לישועה נחשבת לדבר כללי בעיקר שלמות האדם מכיון שלפי תקוותו וציפיותיו נקבע עולמו ומסגרת חייו ובהתאם לכך כוח השפעת מצוותיו. לא יתכן לתת לאדם שכר מעולם שאינו שייך אליו לפיכך קודם מתן שכר העוה"ב מבררים עד כמה הוא מסוגל לשפע זה. אחד מהדברים הקובע את מסגרת קיומו של האדם היא מידת הציפייה שלו. אדם המרגיש חוסר ותשוקה לעולם מתוקן ואינו מסתפק בנוחות חיי העוה"ז הרי הוא שייך לחיי עוה"ב ושם מקומו, וכלשון חז"ל איזהו בן עוה"ב [ברכות ד ע"ב ועוד]. כלומר שהוא שייך לשם כמו שאומרים בן עיר בן כרך. אך מי שאין בקרבו תביעה לגילוי האמת ואינו משתוקק לשלמות, אין לו כלים מספיקים לקבל את החיים שבעולם האמת ולכן רק עד כמה שאותו אדם ציפה לישועה הוא זה שיוכל לקבל את שכר העוה"ב ככתוב על שכר זה "עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה למחכה לו".
דוד המלך בספר תהילים אומר "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עזך וכבודך", הרי הוא משווה את הציפייה לקב"ה לארץ יבשה הצמאה למים והתוצאה מציפייה זו היא "כן בקודש חזיתיך" לפי מידת הצמאון והתשוקה כך יקבל האדם את הקשר עם הקב"ה. וזהו מה שאנו אומרים בתפילה "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך". הבקשה לזכות לחסדי השי"ת היא לפי התוחלת אבל יותר ממה שייחלנו אין מקום אפילו לבקש, שהרי אין לנו כלים לקבל זאת. הכלים של האדם גדלים ומתרבים רק על ידי הציפייה של אותו אדם לישועך. ובזה מתבארים דברי הגמ' הנ"ל לאשורם, שכשבאים לדון את האדם בכניסתו לעולם הבא לדעת מה שכרו בעוה"ב, יש צורך לברר ולשאול האם 'צפית לישועה' שכן רק עד כמה שהוא חפץ ורוצה לראות את מלכותו יתברך, רק עד כמה שחסרה לו המציאות האמיתית והוא שואף ומצפה שהיא תתגלה, רק אז יהיה לו שייכות אליה לעתיד לבוא לכשתגיע. ואילו אדם שטוב לו בעוה"ז ואינו מרגיש חסרון כל שהוא במציאות החיים שאותה הוא חי לא יוכל לקבל את שכרו אלא רק מכאן מהעולם הזה לפי שאין לו אפשרות לקבל דברים נעלים ומרוממים יותר. אדם שמרגיש את החסרון שיש במציאות אותו עולם שהוא חי בו, כל הזמן מצפה ושואף להשיג את ישועת ה'.
עוד יש להתבונן שהרי אין ספק שהמשיח יבא לבסוף שהרי זוהי אמונתנו האמיתית וכך הובטחנו על ידי הנביאים, אך יהיה הבדל גדול בין מי שיקבל אותו בשכר הציפייה שלו והגאולה מגיעה לו בדין לבין מי שהגאולה בא עליו בהכרח בלא שיהיה לו חלק בהבאתה. וזהו כוונת הפסוק "אשרי כל חוכי לו" [ישעיה ל"ח], כלומר מי שמחכה הוא יהיה מאושר בביאתו ולא מי שלא חיכה וציפה לביאתו. פירוש המילה מאושר בשימוש הלשון של היום מתייחס למצב של שמחה וסיפוק, אך כוונת התורה במילה אשרי היא לענין אישור והסרת ספק כמו אישור שטר שעניינה הסרת ספק מחתימת העדים. אדם מאושר הוא זה שיש לו אישור על קיומו יש לו בעלות מבוררת על חלקו בחיים. קיומו מבוסס ומובטח ללא ספק. כל פסוקי התורה המתייחסים לאושר כוונתם לחיזוק וביסוס בטחון בהווה ובעתיד.
כשהפסוק מבטיח "אשרי כל חוכי לו", כוונתו לומר שכאשר תגיע המציאות האמיתית בימות המשיח, האדם שחיכה וקיווה לישועה, ירגיש מאושר בה. כלומר יהיה לו אישור על זכות הימצאו בעולם זה. אך מי שבאורח חייו חי בניגוד או בלא כל שייכות לימות המשיח, הוא לא ציפה והתכונן לקראת ימות המשיח הרי שזו לא תהיה המציאות שלו לא את זה הוא רצה בחייו ולפיכך בעולם של ימות המשיח הוא יחיה בלא אישור בלא אשרת כניסה הוא ירגיש שאין זה מקומו ועולמו שהרי מה לו ולחיי האמת. [אהל משה עמ' קע"ה - קע"ו]
עוד יש להתבונן שהרי אין ספק שהמשיח יבא לבסוף שהרי זוהי אמונתנו האמיתית וכך הובטחנו על ידי הנביאים, אך יהיה הבדל גדול בין מי שיקבל אותו בשכר הציפייה שלו והגאולה מגיעה לו בדין לבין מי שהגאולה בא עליו בהכרח בלא שיהיה לו חלק בהבאתה. וזהו כוונת הפסוק "אשרי כל חוכי לו" [ישעיה ל"ח], כלומר מי שמחכה הוא יהיה מאושר בביאתו ולא מי שלא חיכה וציפה לביאתו. פירוש המילה מאושר בשימוש הלשון של היום מתייחס למצב של שמחה וסיפוק, אך כוונת התורה במילה אשרי היא לענין אישור והסרת ספק כמו אישור שטר שעניינה הסרת ספק מחתימת העדים. אדם מאושר הוא זה שיש לו אישור על קיומו יש לו בעלות מבוררת על חלקו בחיים. קיומו מבוסס ומובטח ללא ספק. כל פסוקי התורה המתייחסים לאושר כוונתם לחיזוק וביסוס בטחון בהווה ובעתיד.
כשהפסוק מבטיח "אשרי כל חוכי לו", כוונתו לומר שכאשר תגיע המציאות האמיתית בימות המשיח, האדם שחיכה וקיווה לישועה, ירגיש מאושר בה. כלומר יהיה לו אישור על זכות הימצאו בעולם זה. אך מי שבאורח חייו חי בניגוד או בלא כל שייכות לימות המשיח, הוא לא ציפה והתכונן לקראת ימות המשיח הרי שזו לא תהיה המציאות שלו לא את זה הוא רצה בחייו ולפיכך בעולם של ימות המשיח הוא יחיה בלא אישור בלא אשרת כניסה הוא ירגיש שאין זה מקומו ועולמו שהרי מה לו ולחיי האמת. [אהל משה עמ' קע"ה - קע"ו]
