A sectarian [min] said to Geviha b. Pesisa, 'Woe to you, you wicked, who maintain that the dead will revive; if even the living die, shall the dead live!' He replied, 'Woe to you, you wicked, who maintain that the dead will not revive: if what was not,[now] lives, — surely what has lived, will live again! [Sanhedrin 91a]
In other words, they are having a philosophical argument - is life going towards death or towards life. The min claimed that life is going towards death while Geviah said that life is going towards life.
We have to know that in this world we see a seed and after it is planted a COMPLETELY NEW reality emerges - an entire tree carrying luscious fruits. We also see a drop of semen which is transformed MIRACULOUSLY into a living, breathing, thinking, working, cooking, basketball playing, weight lifting, gemara learning human being, with all of the tremendous capacities of a human being. The same proportion will apply in the world of תחיית המתים. We are in this world but a טיפה סרוחה compared to what we WILL become. This world is but a root of what will be as a seed to what it produces.
איתא בגמ' סנהדרין צא ע"א - אמר ליה ההוא מינא לגביהא בן פסיסא ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין [אוי לכם האומרים שמתים חיים], דחיין מיתי דמיתי חיין [פירש"י אותן שהן חיין רואין אנו שמתים והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים]. אמר ליה, ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין [אוי לכם הרשעים האומרים שהמתים אינם חיים] דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן [פירש"י אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין אותן שהיו כבר לא כל שכן שחוזרין וחיין] ע"כ.
בביאור דברי הגמ' נראה דיש כאן ויכוח בין שתי השקפות עולם שונות ורחוקות זו מזו עד שכל אחד קורא לשני חייביא. טענתו של העכו"ם היתה שהכיוון של העולם הוא אחד החיים הולכים לקראת מיתה ואילו גביהה בן פסיסא השיב לו והוכיח ממה שרואים בכל יום שנולדים בני אדם ונוצרים חיים אחר ההעדר ק"ו שמחיים שלמים יווצרו חיים מסוג שונה לגמרי. נמצא שההבדל בין שתי השקפות אלו הוא מה הכיוון של הבריאה כאן בעולמנו האם מהחיים אל המוות או ממוות אל החיים.
ובעומק הדברים ודאי אמת הוא שהתהליך בבריאה הוא שהחיים הנוצרים הולכים לקראת כליון מתחילת יצירתם נקבע להם גבול והם הולכים לקראת סיום חיותם, אם כך היכן נמצא בבריאה רמז למהלך הפוך שהמתים חוזרים לחיי חיותם? אלא שכאן נמצא השינוי בתפיסה שנותנת התורה במבט האמת. הרי כשם שמזרע כל שהוא נוצר דבר שלם, כך הוא באילן וכך הוא באדם ואף לגבי העולם ההוא, כל מה שנמצא כאן הוא כמו זרע ובמבט של זרע נוהג הכלל דלא חוו חיי דחוי חיי לא כל שכן שיחיו. אותו המרחק שיש בין זרע קטן למה שיהיה ממנו בשלמות יופיע בעולם שאחרי התחיה ביחס שבין האדם של היום לבין מי שקם לתחיה כל צורת חאדם שאנו מחשיבים אותה כצורת אדם שלמח הרי כלפי מה שיהיה בעתיד היא כמו טיפח סרוחה שממנה יוצא חאדם, וזהו שורש הויכוח בין אותו מין לגביהה בן פסיסא. האם מציאות האדם כאן בעולם הזה היא תכלית השלימות וסוף הדרך או שכל החיים בעוה"ז הם רק בבחינת שורש וזרע למה שיהיה אח"כ. המין סבר שכאן זו צורת הקיום הסופית ולפיכך צודק הוא לשיטתו בטענה שהכל הולך לקראת כליון. אך השקפת התורה היא שמלכתחילה אין לך להסתכל על העולם אלא כשורש למה שצריך לבוא במבט זה נמצא שבבריאה עצמה כבר קיים מהלך זה שמזרע צומח בריאה שלימה ויש להמשיך הלאה ולראות שכל הבריאה השלמה היא רק שורש. [ס' רעה אמונה]
