הרב וולבה היה מתלונן על כך שמיטב חוויות החיים הולכות לאיבוד בגין הטכנולוגיה, וסיפר שכשלמד בישיבת מונטרה שבשוויץ, הישיבה יצאה לטיול וטפסו על הר גבוה והתפללו כוותיקין ומראה הנוף מפסגת ההר וזריחת השמש היו מרהיבי עין ומרגשים באופן שלא יאמן. ופתאום אמר בחור אחד "אוי למה לא הבאתי מצלמה". הרי הפסיד הוא את כל החוויה. וכך בכל החוויות שלנו במקום לשמוע שיחה מכניסים אותה ל"טייפ", במקום לדאות נוף מרהיב מכניסים למצלמה וחוזרים הביתה עם ערימת קלטות ותמונות ובמקום להתרומם מאותם רשמים גדולים נשארים קטנים.
וכן ביכה את העובדה שכל החתונה סובבת סביב הצלם הרגע המרומם ביותר בחיי האדם הולך לאיבוד בגלל הצלם. וסיפר שבחתונתו שלו ראה פתאום צלם בזמן החופה ורצה לגרשו עד שפייסוהו שכך נהוג וכו' וכו'. וזו חיצוניות נוראה שמיד אחרי החופה הולכים להצטלם.
וכן ביכה את העובדה שכל החתונה סובבת סביב הצלם הרגע המרומם ביותר בחיי האדם הולך לאיבוד בגלל הצלם. וסיפר שבחתונתו שלו ראה פתאום צלם בזמן החופה ורצה לגרשו עד שפייסוהו שכך נהוג וכו' וכו'. וזו חיצוניות נוראה שמיד אחרי החופה הולכים להצטלם.
