See the Halachic Medical Encyclopedia Vol. 2 Page 503 footnote 110 for his thoughts on this teshuva.
חלק תשיעי
סימן ריח
אי מותר לגלות לחולה מחלתו האנושה ר"ל
ט"ז סיון התשל"ט בנ"י יצו"א.
מע"כ האי צורב עוסק בחוקי חורב כו' כש"ת ר' יהודה לביא הי"ו בכולל שערי תורה ירושלים עיה"ק ת"ו.
אחדשכ"ת. ובדבר שאלתו במחלוקת הרופאים אי מותר לגלות לחולה המחלה הרעה ר"ל שאין לה רפואה ולהגיד לו מצבו האמתי כי יש מהם אוסרים ויש מהם מתירין ומה דין תה"ק בזה.
הנה כבר נשאלתי בענין זה כמה פעמים ואמרתי דפשוט דמקום שאין תועלת להחולה להודיעו אסור להודיעו והעושה כן הוא אכזר גדול וכמעט חייב משום שפ"ד כי ידוע דבדרך כלל בכל המחלות הוא העיקר המצב רוח של בנ"א שמקבלים בשמחה ומבקשים מה' רפואה המה יחיו מן המחלה והמתייאש ח"ו הוא סיבה להיפוך מתנונה והולך ומת, והרי זו אכזריות גדולה וכמעט גורם לשפיכת דמים ומתחייב בדמו שמקצר ימיו. וקצת ראי' מחזקיהו מלך יהודה (ברכות י' ע"א) כשחלה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו מלך יהודה למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' וגו' א"ל השתא הב לי ברתך וכו' א"ל כבר נגזרה עליך גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים ע"ש. ומשמע שהקפיד על שאמר לו שכבר נגזרה גזירה ומוכרח למות וזה אינו הגם ששמע בנבואה מן השמים מ"מ ח"ו לומר להמנע מן הרחמים ובגמ' סיים אתמר נמי רבי יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל ע"ש. וא"כ הני רופאים שאומרים שאין לו ח"ו עוד תקוה הרי הוא בכלל.
ומיהו נראה ראי' גמורה מגמ' שבת ל"ב וטוש"ע יו"ד סי' של"ח נטה למות אומרים לו התודה ואומרים לו הרבה התודו ולא מתו והרבה שלא התודו ומתו ובשכר שאתה מתודה אתה חי כו' וכל אלו הדברים אין אומרין לו בפני ע"ה ולא בפני נשים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו את לבו וכתב הב"ח הביאו הש"ך דמשמע דוקא בנטה למות אבל לא נטה למות אין אומרים לו התודה כדי שלא יהא נשבר לבו ואע"פ שא"ל הרבה הולכים בשוק ומתודים מ"מ כשאומרים לו לאדם התודה שכן דרך כל המומתים מתודים ידע שהוא מסוכן מאד דאל"כ לא היו מזכירין מיתתו בפניו ויהי' נשבר לבו לפיכך אין אומרים לו כך אלא בנטה למות כו' והפרישה כתב שלא יאמרו לו דרך כל המומתין מתודין אפילו בנטה למות רק שיאמרו לו התודה ואפילו זה לא יאמרו לו אלא דוקא בנטה למות רק שיאמרו לו התודה דאל"כ חושב שמסוכן הוא וישבר לבו עיין ש"ך שם סק"א.
ובקה"ר פ"ה כי ברב חלומות והבלים וכו' אמר לו חזקיה לישעיה, ישעיה בנוהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך והרופא הולך אצלו ואומר לו מילתא פלוני אכול ופלוני לא תאכל, הדין תשתה והדין לא תשתה. ואפילו שיראה אותו נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו, ואתה אומר לי צו לביתך וכו' ע"ש. והנה שאמר לו חזקיה לנביא שהרופא הולך אצל חולה ואפילו רואה אותו נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו וז"פ מאד.
ועיין עוד גמ' שבת דף ל' ע"א הודיעני ה' ומדת ימי מה הוא אדעה מה חדל אני אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הודיעני ה' קצי אמר לו גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם ומדת ימי מה היא גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם הרי דזה הוא בכלל גזירת הקב"ה שלא להודיע לאדם קצו לא מדת ימיו ואיך הרופאים רוצים לשנות ולגלות קצו של אדם מה שהם באמת אינם יודעים.
והנה מבואר דאפילו נוטה למות אסור לומר לו מצבו ואפילו לומר וידוי שהוא לטובת נפשו שאם ימות ח"ו בלא וידוי הרי אין לו כפרה אפ"ה לא הניחו לאמר לו עד שנטה למות ממש וגם אז באופן שלא יצטער ויאמרו לו הרבה התודו ולא מתו שלא ירגיש ח"ו שמיתתו ברורה וישבר לבו בקרבו וא"כ כ"ש בהני רשעי הרופאים שבאים ואומרים לאדם ח"ו שימיו ספורים ובטח ימות במהרה הרי הם שוברים את לבו וגופו ומצערים אותו על לא דבר שהרי אין אומרין לו זה בשביל להתודות והוא אכזריות גמורה לצער החולה בלי טעם וזה לפענ"ד ברור.
וביו"ד סי' של"ה ס"ז אומרים לחולה שיתן דעתו על עניניו וכו' ואל יפחד מפני זה מהמות והוא ממס' שמחות הובא בתה"א להרמב"ן ובביאור הגר"א ואומרים לו דברים מחיים ולא דברים ממתים ובסי' של"ז ס"א חולה שמת לו מת ר"ל אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו עליו ואפילו נודע לו מעצמו אין קורעין לו חלוקו שמא תגדל דאגתו וכן אין מספידין בפניו שלא ישבר לבו וכתב הב"ח והש"ך דהיינו אפילו על מת שאינו קרובו של חולה שלא ישבר את לבו דכיון שרואה החולה שפלוני מת ובוכין ומספידין עליו בפניו נשבר לבו מפחדו שמא ימות גם הוא ומטעם זה משתקים גם המנחמים בפניו ע"ש ובבית הלל שם הוסיף דאפילו חולה שמת לו אביו או אמו דחייב לומר קדיש נמי אין מודיעין אותו מטעם זה שמא תטרף דעתו עליו ע"ש הנה מבואר עכ"פ דאסור לגרום שום צער לחולה ואפילו דברים שהם מציאות אסור לומר לו ולא לקיים המצוה של קריעה או קדיש שהוא כבוד אב ואם בכדי שלא ישבר לבו בו וכ"ש להגיד לו ח"ו שיש לו מחלה כזו שבודאי ימות ממנה ושימיו ספורים ודאי אין לומר אם לא במקום שיש איזה סיבה דוקא לומר לטובתו ואז יעשו שאלת חכם כדת מה לעשות.
אלו דברי ידידו בלתי מכירו וקצרתי בזה והארכתי במקום אחר והשי"ת שמו יתן לכל ישראל חיים ארוכים ולכל חולי עמו בית ישראל רפואה שלמה מן השמים ויהיו בריאים וחזקים לעבודתו ית"ש ונזכה כולנו לביאת משיח צדקנו דושה"ט בלב ונפש
מנשה הקטן
