חלק תשיעי
סימן ריז
י"'א לחדש הרחמים התשל"ה בנ"י יצו"א.
מחיי חיים יכתב ויחתם לחיים את מע"כ האי צורב עוסק בחוקי חורב הרה"ג וכו' מוה"ר ישראל טאפלין הי"ו בכולל ביהמ"ד גבוה בלייקווד נ"ז.
אחדשכ"ת. מה ששאל בילד שנולד במחלה שאם לא יטפלו בו הרופאים ברפואות ותרופות ימות הולד ואם יטפלו בו ברפואות אפ"ה ישאר בע"מ לפי דעת הרופאים שלפעמים ישאר סומא כל ימיו או חסר דעה או יהיה לו שיתוק על רגליו ר"ל והרופאים שואלים לההורים אם לטפל בו ברפואות מה הדין על ההורים להתנהג בדבר זה אי מחוייבים לרפאותו ולא להרהר על התוצאות מה יהא בסופו או שמא אסור להכריח הולד לחיות חיי צער ומכאובים כל ימיו ומוטב שהרופא לא יעשה כלום וה' הטוב יעשה כרצונו ועכ"פ להיות בשב ואל תעשה.
ולפענ"ד פשוט דחייב לרפאותו כל שיועיל לו הרפואה כמו לכל אדם ואם יכול להצילו באבר אחד חייב להצילו ואף שיסבול יסורים מ"מ מצוה להצילו וכמו ברודף דמותר להצילו בנפשו ואם אפשר באחד מאבריו ולא הצילו אלא בכל גופו עובר משום לא תעמוד אף דנשאר בע"מ אח"ז הכ"נ כן לענין האי קטן וכ"ש דלאחר שנולד שאז כבר הוא כחתן שלם ואפילו אעובר במעי אמו מחללין שבת ולדעת הר"ן ועוד ראשונים הוא משום העובר ולא משום האם והכ"נ הני וכ"ש לאחר שיצא לאויר העולם והגם שעד שלשים יום לא יצא מכלל נפל מ"מ לענין לרפאותו אין נפ"מ בין קודם שלשים לאחר שלשים וזה פשוט מאד.
הן אמת דראיתי בהלק"ט למהר"ם חגיז סי' ל' דההורג חרש ושוטה אין נהרגין עליו כטריפה ולא כתב שום ראי' לדבריו והמנ"ח מצוה ל"ד הביאו אמנם זה רבות בשנים אשר ציינתי בגליון המנ"ח שלי דאישתמיטתיה מינייהו דהני גאוני דברי מהרי"ל בתשו' סי' קצ"ו וז"ל ומ"מ לכל מילי הוי ישראל גמור וחייבין על הריגתו ואדרבה התורה הקפידה על קללתו וילפינן אחרים מיניה בסנהדרין ע"ש מבואר דחו"ש חייבין על הריגתו ומחללין שבת על חליו שחייבין אנו לרפאותו ככל ישראל וא"כ אפילו ישאר שוטה כל ימיו נמי חייב לרפאותו משום לא תעמוד על דם רעך ועיין סנהדרין ע"ג ע"א ודו"ק.
וגדולה מזו ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' נ"ג שהביא מעשה נורא בולד זכר שנולד בשינויים גדולים דמות אדם ודמות חי' לא יאמינו בעלי הטבע כי יסופר על ראשו עומד כמין נזר גדול ואדום העינים עומדים על מצחו למעלה אדומים מלא אש אימה ופחד גדולים ונוראים מאד מאד פיהו עקום תחת העינים מיד לחיו כאגמון הבנין משונה משאר גוף האדם ושאל השואל אי יש בזה איסור לסבב לו מיתה שאינו עושה מעשה בידים והשיב לו הגאון ז"ל חלילה וחלילה לשום אדם לשלוח יד ולפגוע בו או לסבב לו מיתה ובכלל שפ"ד הוא והביא מירושלמי ברכות שאל אלי' מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים א"ל לצורך נבראו בשעה שהבריות חוטאים הוא מביט ואומר מה אם אלו שאין בהם צורך אני מקיים אלו שיש בהם צורך לא כ"ש. ע"ש. ועיין זוהר וירא מדרש הנעלם (דף קי"ז ע"ב מדפי הספר) תניא אר"ש מפתח של חי' בידו של הקב"ה הוא ובעוד שהיא יושבת על המשבר הקב"ה מעיין באותו הולד אם ראוי הוא לצאת לעולם פותח דלתות בטנה ויוצא ושאינו ראוי לצאת לעולם מקדים להמיתו במעי אמו ומה דאמר ר"ש הקב"ה מעיין באותו הולד אין לך רשע בעולם מאותן הרשעים היוצאים לעולם שאין הקב"ה מעיין בו ורואה אם אותו הגוף יניח בן צדיק וכשר או שיציל אדם מישראל ממיתה משונה או שיעשה טובה אחת ובשביל כך הקב"ה מוציאו לעולם ע"ש.
ומה שחש ליה משום צער שיגרום לו כל ימי חייו לפענ"ד הפריז בזה על המדה דא"כ ח"ו נתת דבריך לשיעורין ומאן יבחין כמה צער צריך לסבול וכמה צער אין צריך ולצער קטן ירפאהו ולצער יותר גדול יניחהו למות או יתן לו זריקה שלא יצטער וימות (הנקרא רחמנות מארד) רוצח רחמני ואין אתנו יודע עד מה ובגמ' אמרו נח לו לאדם שלא נברא משנברא כי אדם לעמל יולד ובזיעת אפיך תאכל לחם מתוך צער ודוחק א"כ מי שיהרוג סתם ולד נמי יאמרו טוב שלא נברא ולמה ליה להצטער בעלמא הדין יזל ויפטר לעלמא דקשוט, חס מלהזכיר דברים כאלו.
אשר לכן נלפענ"ד פשוט דכל שיש רפואה למכתו כל מה שיכול לרפאותו חייב ברפואה כל מה שאפשר כשאר בנ"א וככל בניו ובתשובה אחת נשאלתי בתינוק שנולד לקה במח הנקרא (הידראסיפיליס בלע"ז) שאין המוח פועל כלל ולפי דעת הרופאים הוא רק בגדר צמח ולא בעל חי אם יש חיוב לטפל ולהחזיק ילד כזה שאפשר להחזיק ילד כזה בחיים ע"י מכונות הנשימה שמפעילה הריאות לנשום ולמעשה הילד לעולם לא יגיע לגדר הרגשה וישאר בלי תנועה כל הזמן שיחזיקוהו ע"י מכונה זו וע"ז כתבתי דאם הי' ממש כדבריו שא"א לו לחיות כלל בלי מכונה ורק שע"י המכונה ימשיכו לו זמן הגסיסה ר"ל שיהיה לא חי ולא מת כה"ג כתב הרמ"א יו"ד סי' של"ט דמי שהוא גוסס זמן ארוך ולא יוכל להפרד אע"ג דאסור להשמט כר או כסת מתחתיו מכח שאומרים שיש נוצות מקצת עופות שגורמים זה וכן לא יזיזנו ממקומו וכן אסור לשום מפתחו ב"ה תחת ראשו כדי שיפרד אבל אם יש דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש כגון שיש סמוך לבית קול דופק כגון חוטב עצים או שיש מלח על לשונו ואלו מעכבים יציאת נשמתו מותר להסירו משם דאין זה מעשה כלל אלא שמסיר המונע (הגהת אלפסי פא"מ) הרי דעכ"פ אין לגרום צער להנשמה ולעכב שלא תוכל להפרד ועיין ס"ח שאין לצעוק בשעת יציאת נשמה.
והגם שאסור לקרב מיתתו ואפילו המעצים עיניו להגוסס חייב משום רציחה ולא יזיזנו ממקומו כיון דאז חייו תלויים ובכל משהו אפשר שיגרום לו מיתה ויתחייב עליו ומ"מ מה שעושים הרופאים בחכמתם לקיים חולה איזה ימים בזריקות ומכונות לפי שרוצים ללמוד ענינים או שרוצים ליטול ממנו אבר לאדם אחר או סתם רוצים להעמידו עוד איזה ימים ע"י מכונות והוא כבר אינו ראוי לחיות כלל ובמצב גסיסה לפענ"ד דאסור לצערו כיון דאינו לרפואתו אלא להאריך ימי חייו איזה ימים ע"י האמצעים והם גורמים הארכת הגסיסה וצער להנשמה שלא תוכל להפרד וגם צער להמשפחה וע"ז וכיוצא בזה כתב הר"ן נדרים מ' ע"א אהא דרב דימי כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גרמא וכו' אלא שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות ופי' הר"ן ז"ל נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפ' הנושא כתובות ק"ד ע"א דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זמנין לביה"כ ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי ומש"ה קאמר דהמבקר את החולה מועילו בתפלתו אפילו לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקר אצ"ל שאינו מועיל לחיות אלא אפילו היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפילו אותה זוטרתי אינו מהנהו ע"ש. ועיין ש"ע יו"ד סי' של"ה וי"ל. ומיהו לעצם נתברר שהתינוק יכול לחיות שנים רבות ודלא כמו שכתב לעיל ולכן אין לפסוק בזה יחידי כי בקל יוכל לבא לידי רציחה ממש ח"ו אלא יעשה שאלת חכם על כל צרה שלא תבא כי הוא דיני נפשות ממש.
ובזה הנני מברכו בברכת כוח"ט בלב ונפש
מנשה הקטן
