מסופר שכאשר פתח את ישיבתו וקרא לו שם 'איתרי', שהוא נוטריקון באנגלית Israel Talmudic Research Institute, קרא לו בן גוריון בנזיפה שלא בחר בשם עברי.
ענה לו הר"מ, "פעם גזרו תענית בירושלים על מיעוט הגשמים שהיה בארץ. ישב לו על מרפסתו יהודי ירושלמי, ואכל את ארוחתו. שאלו אותו למה אינו צם, הרי צריכים לגשמים. ענה הלה, 'כמה טיפות גשם במאה שערים אינם מעלים ולא מורידים, אני צריך גשם בארה"ב'"
-----------
כשר' מרדכי טייל בכל העולם ועשה ביזנס הגר"מ זילבר היה עורך את חידושיו ובעיקר בקדשים. באחת הפעמים ר' מיכל התקשר לברר על איזה יסוד שהביא בשם שיט"מ וטען שאינו מכיר כזה "שיטה". על המקום הפנה אותו ר' מרדכי לשיט"מ שבשולי הגמ' שבשתיים שלש מילים אמר זאת. כמובן שהוסיף "נזיפה" איך ר' מיכל שיושב ולומד לא זכר שיט"מ מפורש.
-------
מספרים, למשל, שהגיע לרב שך בפרשת קרח, והרב שך שאל אותו 'נו, מה יש לך להגיד על קרח', אמר לו: 'אותי לא מעניין קרח, אותי רק מעניין איך הוא עשה את הכסף שלו'..
-----
בשנות הל' שר האוצר היה יהושע רבינוביץ. הרב אליפנט כדרכו פנה לבקש פגישה ישר עם הקודקוד. אף אחד לא התיחס אליו ואז פנה לידידו שר האוצר האמריקאי והתלונן שיש לו את המוסד הגבוה ללימודי יהדות הכי חשוב בעולם וכו' ומתנכלים לו. כשהתקימה הפגישה השנתית בקשר לסיוע האמריקאי לישראל חלק נכבד ממנה עסק ב"ראביי שלי שמתלונן שמתנכלים לו, אשמח אם תתיחסו אליו יפה". כמובן כאן במשרד האוצר הבינו את הרמז והמזכירה מיהרה להתקשר ולהזמין את הרב אליפנט לפגישה עם השר. ר' מרדכי אמר למזכירו (ר' מרדכי כהן) תגיד שאני עסוק וזה אפשרי רק בחודש הבא, וכך זה נמשך. בהמשך מנכ"ל האוצר התקשר בעצמו. לאחר מכן השר התקשר והמזכיר התנצל שהרב עסוק ולא יכול לגשת לטלפון. סופו של דבר השר והמנכ"ל נחתו בביתו בבית צפאפה ואז המזכיר נכנס בהתרגשות וסיפר לו. "תגיד להם שאני בשיעור". אחרי המתנה ארוכה יצא הרב מחדרו פונה אל הנוכחים "כן, מי אתם?" אני רבינוביץ, השיב השר. איזה רבינוביץ? שואל הרב...
את הסיפור הזה שמעתי מאחד הבחורים המקורבים שהיה נוכח באירוע .
--------
באחד מימי חול המועד נכנס לבקר אצל הרב שך. הרב שך העיר לו בחיוך שבאמת לא בא בשבילו אלא שהיתה מודעה שהגאון הרב אליפנט יגיד שיעור בבני ברק לבוגרי איתרי ואגב זה הוא גם נכנס אליו. ר' מרדכי לא התבלבל , תפס בזרועו של הרב שך ואמר: ראית את המודעה? אז למה לא באת לשיעור?
-----
אחד מידידי ר' מרדכי הקרובים היה ר' זליג אפשטיין זצ"ל ראש ישיבת שער התורה בקוינס, ר' מרדכי עזר לו בהחזקה ובמימון כל השנים, ובשלב כל שהוא סוכם שר' מרדכי דואג לישיבתו לבנין של קבע, והוא ישא את שמו של ר' מרדכי ושם זוג' הצדקנית ['זהב מרדכי' כשם ספריו על התורה, שם הרבנית 'גולדה']. כחלוף זמן, והבנין על תלו עומד נודע לר' מרדכי כי נדבן משמעותי מתנה את תרומתו לישיבה בהענקת השם לזכר יקיריו, ר' מרדכי ויתר על הזכות לאלתר, בפשטות ובטבעיות, בלי לעשות מזה ענין.
----------
היה מעניין מאוד להשתתף בשיעורים שמסר כבר בערוב ימיו מפעם לפעם בבית המדרש ראדזין בבני ברק, תמיד 'שני דינים', ברק בעינים וניחוח צעיר ורענן. זכיתי לשמוע ממנו לא מעט על עברו המפואר, כאשר בין השיטין היה משחיל מרמור נוקב עד לשיתין על ההווה. תמיד דיבר על מסירת שיעורים ועל תלמידים. 'אמרתי לר' שמואל (אויערבאך), הם חסידים שלך, אבל את ה'זאג' - 'איך להגיד' זה הם קיבלו ממני. הנה שנינות אחת שעולה בזכרוני, 'ויסבקר תמיד אומר לי שהוא רוצה שאני יגיד שיעור כללי, אבל הוא פעם לא אומר לי מתי...'.
-
-----
מזכרונותיו:
פעם הגיב ר' נחום (=פרצוביץ) על נדיבות רוחי שהנחתי למבחר תלמידיי - הקבוצה שהכילה גלבר נובוגרודצקי ואייזנטל - שילכו לשיעור שהוא מסר במוצאי שבת. אמרתי לו שאני כמו האשה שהתדיינה לפני שלמה המלך שהייתה מרוצה לוותר על החזקת בנה אצלה - ובלבד שיחיה. תלמידים אלו הם בניי ולא איכפת לי שילכו אצל מישהוא אחר כל זמן שזה יועיל להם. אמרתי לו שיש לו דרך מיוחד בלימוד רש"י שאי אפשר לקבל אצל אף אחד זולתו.
-----------
סיפר לי תלמיד ישיבת איתרי מהימים ההם שר"מ סיפר לו בהתפארות שכשהיה מדבר בלימוד עם הגרי"ז החזיק הגרי"ז שתי עינים פקוחות.. (ער האט געהאלטן צוויי אויגן אפן).
-------
כח הפירגון שלו ובעיקר לתלמידים היה מיוחד במינו. פעמים רבות התבטא שכל מי שיכול לתרום לתלמידים הוא חפץ בו כר"מ בישיבה ולכן כל "כוכב" שיכול היה לגייס לישיבה הוא לא היסס. כך הביא את הרבנים פישר, ברטלר , שיף ואחרים שהם מהשורה הראשונה של ראשי הישיבות.
-----------------
סיפור אפייני ומדהים (נבדקה אמיתותו)
אחד מבוגרי הישיבה (שאינו נושא משרה תורנית רמת דרג) הזדמן לישיבה לשבת. בערב שבת נכנס לר' מרדכי והראש ישיבה אומר לו בפשטות : השבת את השיעור שאני אומר על הפרשה אתה תגיד במקומי. התלמיד שידע את החשיבות של השיעור בעיני ר' מרדכי (שבדרך כלל היה בעניני קדשים) לא ידע אם זה ברצינות או בצחוק. ניגש לרב יפרח זצ"ל לשאול לדעתו. ר' יפרח אמר לו בפשטות שאין סיכוי שזה רציני שהרי באותה שבת היה בישיבה גם הגר"ש פישר ואם ר' מרדכי לא יוכל לומר שיעור הרי ר' שלמה יאמר זאת (מבלי להכין כמובן). התלמיד עדיין לא היה רגוע כי ר' מרדכי לא צפוי, ובליל שבת ישב להכין שיעור על כל צרה שלא תבוא.
בשבת בבוקר רבע שעה לפני שעת השיעור הגיע ר' יפרח בבהילות ואמר לו עוד כמה דקות אתה עולה להגיד השיעור. זה אפשרי?
התברר שר' יפרח ניגש לר' מרדכי לברר אם הוא מגיע לשיעור ואז ר' מרדכי סיפר לו על ההבטחה לתלמיד. ר' יפרח הסביר לר' מרדכי שזה לא שייך ובפרט שר' שלמה נמצא בישיבה.
הרבנית התערבה ואמרה שהשיעור הזה "שייך" לרב והוא יכול לכבד את מי שהוא רוצה.
וכך אמר התלמיד שיעור "על הבימה" בבית המדרש.
במוצאי שבת ניגש התלמיד להודות לר' מרדכי על הכבוד שנתן לו. תוך כדי ר' מרדכי שואל בחיוך: תגיד אתה מכיר עוד ראש ישיבה משוגע כמוני שיתן לסתם בוגר להגיד שיעור על הבימה? לתלמיד לא נותר אלא להסכים שהרב הוא "משוגע" אמיתי...
ולא בכדי התבטא הגר"ש אויערבאך (גם בהלויה) שר' מרדכי היה חד בדרא בטוב עינו ובפירגון.
-----------
פעם אחד המלווים דחף את הכסא גלגלים שלו ונתקל וכמעט נפל מהכסא, ומיד הגיב תזהר! אליפנט יש רק אחד!!
----------
שמעתי מאחיו ד"ר זאב ע"ה שפעם הגיע לדנבר לאסוף כסף עבור בית התלמוד-לפני עלייתו לארץ, לקח אותו זאב לגביר אחד והלה שפך עליו קיתון של בזיונות על ה"בענק קוועטשערס" וכו' ר"מ לא נבהל וענה לו בתקיפות: אתה חושב שאספוג את עלבוני ואלך? איני זז מכאן עד שתתן לי מאה דולר-סכום גדול באותם ימים, הם ישבו וישבו- זאב הרגיש מאד לא נוח ונסה לשכנע את ר"מ לעזוב- עד שהגביר זרק בזעם מאה דולר וצרח קח את הכסף ולך ל...
--------------
ר' מרדכי שהיה "מתחמם" וצועק ואף מתריס ומצליף בריתחא דאוריתא, כידוע. באחת הפעמים שר' יצחק עוד היה מקשה בשיעורים ר' מרדכי התנפל עליו בצעקות ואמר לו: מילא בנשים נזיקין אתה חושב שאתה יודע ויש לך מה להקשות, אבל בקדשים?! ר' יצחק בשלוה השיב : גם על זה יש להקשות...
ר' מרדכי זצ"ל אמר לי "אתה מבין, הייתי צועק עליו, כדי שבינתיים יהיה לי זמן לחשוב על הקושיא"
-----
פעם רבינו הגר"ש אוירבאך זצ"ל דבר איתי על הגר"מ אליפנט וציין את מעלתו "שהיה חד בדרא" כדבריו שנתן לאברכים בני העליה ללמוד ולגדול ולא ניסה לנצל אותם ל"טובת הישיבה", ואפילו שלא הבין שיחם ושיגם כי לא היה שייך ללימוד ההלכה כלל, לא הפריע להם לצמוח.
