אמרו עוד בספרי, ר״א אומר כמתאוננים כמתלהמים וכה״א דברי נרגן כמתלהמים (משלי כ״ו). נראה דמפרש כמתאוננים מגזרת אן, שאינו דוקא לשאלה על הגבול שאליו, כי תורה לפעמים גם על נקודת מקום הבלתי מוגבל, כמ״ש רש״פ, ולא תצא משם אנה ואנה (מלכים א ב׳) שאין כאן שאלה רק הודעה לתנועה בלתי מוגבלת, שיצדק לשאול עליה להיכן היא נוטה (אירגענד וואָהין) ומזאת הגזרה שם אניה המורה על הספינה (והוא לחוף אניות) ותקרא אניה ע״ש שהולכת אנה ואנה אינה הולכת ביושר כמו ביבשה כי המים יטלטלה הנה והנה וממהלכתה לא ניכר אנה תלך כי עקבותי׳ לא נודעו במים ויצדק לשאול עליה תמיד שאלת אי׳, ומזה הענין תאנתה מי ישיבנה (ירמיהו ב׳) דהיינו הליכתה שהולכת אנה ואנה (הין אונד הער לויפען). ומזה נעתק לשון אנה לענין המקרה, והאלהי׳ אנה לידו, לא תאונה אליך רעה, והוא לשון אנה ואנה דהיינו תנועה, בלי כוונה לגבול מיוחד, רק תשוטט אנה ואנה תנוח באיזה גבול שיהיה, והוא בעצמו ענין המקרה שאין שם כוונה והגבלה, ולכן יאמרו על מי שיזדמן לו דבר רע, כאלו הוא משולח ונעזב מהשגחה העליונה, שכל כוונתה לטובה, והאלהי׳ אנה לידו דהיינו שסילק השגחתו ית׳ ועזבו למקריים, והרי הוא כאלו הוא יתב׳ פועל רע, חלילה והתרעומת על המקרה הרע, כשיחשוב המקבל שהוא מסולק מן ההשגחה והדבר בא עליו במקרה יקרא מתאונן. ויהי העם כמתאוננים, שהיו חושבים שהם מסולקים מהשגחת השם ומשולחים למאורעות רעות, (אלס וואֶרען זיא דעם צופאלל איבערלאססען) והוסיף הכתוב אות כ״ף כמתאוננים, דומים למתאוננים, כי לא גילו בפירוש דעתם הרעה, רק היו דברים הנראים מבחוץ לטוב ונעים, ופנימית מחשבתם הרע טמון בתוכם, דברו עד״מ על שנמנעו מאכילת בשר קדשים כשלמים וכדומה, וזה לא היתה אמתת כוונתם, כ״א בקשת עלילה לפרוש מאחרי המקום. וזהו שאמרו בספרי כמתלהמים, דבלשון ערבי נקרא מתלהם, דבר מר ומזיק המעוטף מבחוץ בדבר המתוק לחיך (פערהיללטעס גיפט) כך תביעתם היתה נעימה מבחוץ אבל תוכה טמונה מרמה, ושפיר סיימו ע״ז בספרי, (כפי נוסחת כת״י) הם פיו כמתלהמים והסכין ירדה משמים ובקעה את כריסם, עדה״כ (משלי כ״ו) דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן, ודברי המפרש בזרע אברהם דחוקים הרבה בזה.
[כתב וקבלה]
