בפסח התגלה אלינו הדילוג האלוקי, הפסיחה. לפי ההיגיון 'הללו והללו עובדי עבודה זרה', אבל ה' פסח על בתי ישראל, וגילה את אהבתו המדלגת מעל הקטרוגים והמכשולים.
אבל יש גם פסיחה אנושית; מתרומם האדם מעל הסדר הטבעי ומבקש, וזועק: "למה ניגרע". פוסח על הטומאה ומדלג מעל הדרך הרחוקה ומבקש את בית ה'.
פסיחה זו, השנית, היא שיוצרת בכוחה את פסח שני; אם פסח ראשון הוא מעשה ידי אלוקים, הרי שפסח שני, הקטן, הוא מעשה ידי אדם.
ומי הם האנשים שזעקו "למה ניגרע?!" - אלו אותם נושאי נדב ואביהוא המתפרצים אל הקודש. הם שנטמאו בהתפרצותם של נדב ואביהוא, והם המתקנים זאת בהתפרצותם המלאה ענווה - ומדלגים אל טהרתם.
על אם הדרך בין פסח לעצרת, על התפר שבין השעורים לחיטים - נתון פסח שני - ומלמד את החיבור והאיזון שבין מעשה אלוקים למעשה אדם.
-ע"פ כתבי הרב הדרי זצ"ל-
