היה לי חבר בישיבה שנחשב תמיד ל'צדיק' של השכבה. נשמה גבוהה שמעולם לא פגע באיש ותמיד דיבר טוב על כולם. כשניגש לבגרות בגמרא ירק דם ואכל חצץ ובסוף גירד בקושי את ה65. כשיצא מהמבחן התחיל לדמוע ושאל: "מה יש לגמרא נגדי?".
ומיד אחריו ניגש חבר אחר שלנו שכבר הספיק להוריד את הכיפה ולעבור בערך על כל האיסורים שבתורה ורק המשיך עם ההצגה שהוא דתי כדי לעבור בגרויות וסיים את הבגרות בגמרא בציון מאה עגול.
ואיך שראיתי את שניהם עומדים אחד ליד השני: הצדיק שהגמרא נתנה לו בקושי 65 והבחור שעבר על כל האיסורים וקיבל מאה, נזכרתי ביהודי הזקן בארצות הברית שהחליט לחזור בתשובה וביקש מבנו ללמוד גמרא
"אבא, עזוב אותך מגמרא. זה קשה מאוד. לך על משהו יותר קל"
אבל האבא התעקש ולא היה מוכן להקשיב לכלום עד שהבן נאלץ לסדר לו מישהו שבכל ערב ישב וילמד איתו גמרא
והאבא הזקן אכל בכל ערב חצץ וירק דם וכל אות נדמתה עליו כחציבה בהר ובסוף לאחר שנה הצליח לסיים דף גמרא אחד.
נרגש כולו ביקש מבנו לעשות סיום מסכת.
ענה לו הבן: "אבא, סיום עושים על גמרא. לא על דף".
אבל האב העקשן לא וויתר וביקש מבנו לברר אצל השכן שלהם, פוסק הדור הרב משה פיינשטיין האם אפשר לעשות סיום מסכת על דף אחד.
הבן כבר החל לערוך בראש את ההסבר שיגיד לאביו המאוכזב אולם הרב פיינשטיין הדהים את כולם כשקבע שהאב יוכל לעשות סיום מסכת על דף אחד ולא זו בלבד אלא שהרב פיינשטיין, פוסק הדור של יהדות ארצות הברית מתכוון להגיע בעצמו לסיום המרגש וכך היה:
האבא הקשיש נרגש ונרעד כולו סיים את הדף והרב פיינשטיין הקשיב ובסוף כולם הרימו לחיים וזה היה אחד מסיומי המסכת המרגשים ביותר שנראו
בלילה נפטר האבא הקשיש.
וחשבתי עד כמה שהמהלך של הרב פיינשטיין ותפיסת עולמו הייתה שונה בתכלית מתפיסת עולמנו שמקדשת את מבחן התוצאה:
הנה תלמיד אחד שרק משחק אותה דתי ומקבל מאה עגול בגמרא והנה צדיק אמיתי שמגרד בקושי את השישים וחמש ולא מבין למה הגמרא לא אוהבת אותו ויודעים מה?
באמת שאין לי מושג איזה תלמיד היה מתקבל היום לישיבה יוקרתית:
בעל המאה או בעל הנשמה.
וכל כך רציתי שהרב פיינשטיין זצ"ל יקום לתחייה, ילך לחבר שלי הצדיק והמאוכזב ולכל התלמידים היקרים עם הנשמות הגדולות והציונים הנמוכים ויגיד להם:
"יינגלה תשמעו, הציון זה לא הכול בחיים. זה שום דבר. מה שחשובה זו הדרך!"
אבינעם הרש
