'יש בין החסידים המשבחים את עצמם שהם יודעים ללמוד, בטענה כי בפשיסחה ובקוצק שיבחו למי שידע ללמוד. והדבר מביא לידי גיאות ושכחה. כי שוכחים שלמעשה אין להם כל שייכות לגמרא, כלל ועיקר לא. בימי הבעש"ט היו לומדים גדולים, גדולי הדור, שישבו ולמדו יום ולילה בהתמדה רבה, והבעש"ט דחה אותם, משום שהיה להם גיאות בעת לימודם. ובאמת העיקר היא הגמרא המחזקת הכל, וכל התועלת הבא על ידי התורה שבע"פ אשר על זה נאמר, 'על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית' וגו'. והצדיקים רצו שייגע כל אחד בלימוד בעיון, ושידעו שהם לומדים דברי תורה, אבל לא להיפך ח"ו.
(חידושי הרי"ם על התורה, הוצאת י"ל לוין ירושלים תשכה עמ' דש ד"ה יש בין החסידים, ובהוצאה מאוחרת יותר בהסכמת הפני מנחם, עמ' שנה)
