מדבר לשוה"ר מחריב העולם (רמב"ם).
מחריב זה היפך חיבור.האצבעות נבראו לעצב צורה. ואיתא שהן משופות כדי לתחבן באזניים – היינו הך. אדם שקולט כל דיבור הוא גולם. לקלוט רק דיבורים טובים. כח הצורה שמונח באצבעות – הדבר הכי פנימי ומעודן בזה שיכול לסגור האזניים ולא לשמוע, בזה מעצב צורתו הפנימית.
כח הכתיבה נמצא באצבעות, זה צורת ביטוי כדיבור.
כשאדם מדבר נאספים עוד ועוד מילים יחד, לשון דיבור הוא לשון חיבור בין בנ"א ('ראוה מדברת'). בכתיבה הכל נמצא כאן ביחד, הכתיבה יוצרת דבר קבוע, הפה יוצר דבר שצריך קשר בין בנ"א כדי להמשיך אותם. הצירוף של הדיבור נעשה אצל האוזן שומעת.
נעשה קודם לנשמע. מעשה אצבעותיך. לשים אצבעו באזניו היינו 'נעשה' (אצבעות) קודם ל'שמיעה'.
מהדיבורים של הבריאה נעשה עולם שהוא "ספר". המאמרות נהיו דברים כתובים. לכל החוטאים מועילה תשובה אך לחטא אדה"ר והעגל לא מועילה שום תשובה. רק הועילה להגיע ללוחות שניות. ובאדה"ר להגיע ל"שת".
חטאי הלשון אינם חטאים של פעולות אלא זה חורבן של כוח הדיבור. כרתו דוד – נכרת כוח החיבור שלו כי זה ע"י הדיבור.
זה שיש מחלות חשוכות מרפא, המוחות הטובים ביותר בעולם לא מצליחים בזה כלל, בגלל קלקול הדיבור והחיבור בין בנ"א (אינטרנט).
[בשם הגרמ"ש זצ"ל]
