והיה אם לא תשמע (דברים כח,טו)
בפרשתנו1 מופיעה פרשת ה'תוכחה', שבה מפורטות הקללות הנוראות שיינתכו על עם-ישראל אם לא ישמע בקול ה'. בפשטות אלה קללות קשות, אך על-פי הכלל2 "אין רע יורד מלמעלה", בהכרח לומר, שאף הקללות אינן אלא ברכות, והן צופנות בפנימיותן טוב נאצל.
בעניין זה אנו מוצאים בדברי חז"ל שני ביטויים. האחד - "כל דעביד רחמנא - לטב עביד"3 (=כל מה שעושה הקב"ה - לטובה עושה); השני - "גם זו לטובה".4
דרגה אחת
האמרה הראשונה היא של רבי עקיבא. הגמרא5 מספרת, שרבי עקיבא הלך פעם בדרך והיו עמו חמור (לרכיבה), תרנגול (להעירו לתיקון חצות) ונר (ללמוד לאורו). הוא הגיע לעיר, ואנשיה לא הניחו לו להיכנס אליה, ונאלץ ללון בשדה. בלילה טרף אריה את החמור; חתול - את התרנגול; והרוח כיבתה את הנר. אמר רבי עקיבא: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה עושה".
בבוקר גילה, שבלילה התנפלו שודדים על העיר. הבין רבי עקיבא, שבזכות הדברים הרעים שאירעו לו - ניצל מידי השודדים. אם היה מתאכסן בעיר, היה נפגע על-ידי השודדים, ואם היה החמור נוער והתרנגול קורא והנר דולק, היו השודדים מבחינים בו ותופסים אותו.
כאן בא לידי ביטוי היבט אחד של הטוב הטמון ברע. אמנם קרו לרבי עקיבא דברים רעים ומצערים, אך הודות להם נמנע ממנו בסופו של דבר צער גדול לאין-ערוך. לכן התבטא במילים: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה עושה". כלומר: בסופו של דבר תצמח מכך טובה.
דרגה שנייה
הסיפור השני אירע עם נחום איש גמזו.6 חכמי-ישראל שלחוהו למסור למלך רומי מתנה - תיבה מלאה מרגליות. בדרך גנבו ממנו את המרגליות ומילאו את התיבה עפר. אך נחום אמר: "גם זו לטובה". כשראה מלך רומי את העפר - חפץ להענישו, אך הקב"ה שלח את אליהו הנביא בדמות אחד השרים, והלה אמר: "אולי זה העפר שבו ניצח אברהם אביהם במלחמותיו". מיד ניסו את העפר באחת המלחמות וניצחו בו את אויבי המלך. לאות תודה, העניק המלך לנחום הון רב ושילחו בכבוד גדול.
כאן הרע עצמו טמן בחובו טוב נפלא. לא זו בלבד שלא אירע לצדיק שום נזק ממשי, אלא ההפך מזה קרה - לו הביא את המרגליות, ייתכן שהמלך לא היה מקבלן (וכי חסרות באוצרו אבנים טובות?!); דווקא את העפר - קיבל. זהו הפירוש ב"גם זו לטובה" - אין כאן שום רע; הכול טוב.
זמן הגאולה
נחום איש גמזו היה רבו של רבי עקיבא. הוא מייצג דור שהיה קרוב יותר לזמן הבית. דורו של רבי עקיבא שייך יותר לימי הגלות. בזמן הבית ניתנה היכולת לראות את הטוב הצפון בכל דבר, גם בכזה הנראה רע; ואולם בזמן הגלות איננו יכולים לראות זאת, אלא רק את הטוב הצומח בסופו של דבר מן הרע.
אך בימים אלה, כשאנו עומדים על סף הגאולה, נזכה בקרוב לכך שהקב"ה יסיר את כל ההסתרים ונראה בעיני בשר את כל הטוב הנשגב שהיה טמון בכל הצרות והייסורים שעברנו.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 393)
----------
1) דברים כח,טו ואילך.
2) כן הוא בשל"ה קו,ב ובכמה מקומות בתורת החסידות (ראה תניא איגרת הקודש סימן יא). ובבראשית רבה פרשה נא,ג: "אין דבר רע כו'". וראה מדרש תהילים מזמור קמט.
3) ברכות ס,ב.
4) תענית כא,א. סנהדרין קח,ב.
5) ברכות שם.
------------------
סיימתי להיות בחתונה של חברה שלי. החברה הרווקה האחרונה שעוד נשארה לי. היינו שותפות לדירה. הרגשתי בשמחה שלה שעין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. כל כך שמחתי בשבילה ומצד שני הרגשתי שהלב שלי נשרף.
זהו? גם היא התחתנה? גם היא הולכת לי?
יצאתי החוצה בעשר וחצי בלילה. כפור ירושלמי קידם את פניי. הרגשתי שמשהו בתיק שלי הרגיש לי קל מידי. פתחתי אותו ולתדהמתי התברר לי שהארנק שלי ביחד עם מפתחות המכונית שלי נעלמו לי.
הרגשתי כל כך חסרת אונים. לא ידעתי מה לעשות. מחנק בגרון. דמעות התחילו לנטוף לי על הלחי. הרגשתי כל כך מסכנה.
אני זוכרת אותי שם, ליד 'בנייני האומה' עומדת חסרת אונים, מבוהלת, מבואסת ואם כל זה לא הספיק אז גשם התחיל לרדת...והטיפות שלו מתערבבות בטיפות שלי.
פשוט עמדתי שם ובכיתי וצעקתי לאלוהים: מה אתה רוצה ממני?
לא מספיק שהשארת אותי אחרונה מתוך השכבה שלי שלא התחתנה
לא מספיק שלקחת לי גם את השותפה שלי לדירה שהיינו ביחד שותפות מעל 5 שנים
עכשיו אתה משאיר אותי כאן בחורף ובגשם בלי ארנק ובלי מפתח למכונית
חזרתי בריצה לאולם, שאלתי כמעט כל מי שיכולתי אם הוא הבחין או ראה ארנק עם מפתח של מכונית. כולם ניסו לעזור לי. ראיתי שהם מרחמים עליי. אבל אף אחד לא ראה...
הרגשתי באותו רגע שבא לי למות. פשוט למות. כלום לא הולך לי בחיים האלו.
התקשרתי בבהלה ובדיכאון להורים שלי שרצו להגיע ולאסוף אותי רק שהם היו במרחק של שעתיים וחצי נסיעה...
אבא שלי אמר לי: "רגע, יש לך אפשרות להזמין מונית בגט טקסי לא? אז תזמיני לך..."
מרוב בלבול בכלל שכחתי מהאפשרות הזו. הזנתי את פרטי האשראי ככה שאני לא צריכה כסף בשביל להזמין. הזמנתי לי מונית. מרגישה איך שהקור חודר לעצמות שלי.
אלא שבמקום למצוא לי מונית האפליקציה חשבה וחשבה וחשבה וכלום לא קורה. חשבתי לעצמי שזה מוזר כי התרגלתי שאני מזמינה אז ישר אני מוצאת והנה דווקא עכשיו שאני צריכה את המונית היא כל כך מתמהמהת
אחרי חמש דקות שלא קרה כלום הזמנתי שוב....הפעם אחרי שלוש דקות האפליקציה כתבה לי שנמצא הנהג....מחכה, מקבלת את הרשימה של התחביבים שלו, ממשיכה לחכות ואז הבנתי שבתוך שלוש דקות המונית אצלי.
מחכה וסופרת את הדקות....חצי דקה לפני הסוף ההזמנה בוטלה....ואני צריכה להתחיל מחדש....שוב הסרט הזה ושוב אני מחכה
הפעם עולה לי נהג בשם איברהים (אני זוכרת את השם הזה) האפליקציה אומרת לי שבעוד 4 דקות הוא אצלי. ואני סופרת שוב את הדקות...מתחילה כבר להתעטש...ושוב זה קורה לי: דקה לפני הסוף ההזמנה בוטלה.
התחלתי לצחוק כמו משוגעת. פתאום הכול הצחיק אותי. האומללות שלי. הנה אני בחורה רווקה שיוצאת מהחתונה של השותפה שלה ואיבדה את הארנק, המפתחות של המכונית וכנראה גם את השכל שלה, קופאת מקור ולא יודעת מה לעשות.
הפעם אפליקציית גט טקסי העלתה לי את השם 'חיים'. והנה התחביבים של חיים. ואיך שהאפליקציה אומרת לי שהמונית תגיע בעוד 5 דקות אני מתחילה להתפלל על נפשי....בבקשה אלוהים שרק לא יבטל...שרק לא יבטל....
והנה אחרי 5 דקות הנס קרה. הוא לא ביטל. נכנסתי למונית. ישר אני שומעת:
"מצטער שחיכית כאן בגשם ובקור, אם הייתי יודע הייתי מזדרז יותר".
ואני לא מכירה אותו בכלל. אמרתי לו שזה בסדר. לא יודעת איך הוא הבחין בחושך שבכיתי והעיניים שלי אדומות.
הוא ישר פתח את המגירה ושלף משם מגבונים ואז אמר לי:
"את רוצה שאני אגביר את החום של המזגן?".
היה משהו מאוד מיוחד וקוסם בג'נלטמניות הזו של נהג המונית הזה. אחרי שתיקה של כמה דקות פתאום משום מקום הכול השתחרר לי ואמרתי לו:
"זה נראה לך פייר שאני הרווקה האחרונה בשכבה שלי והשותפה שלי התחתנה ואז אני מאבדת את המפתח של המכונית ואת הארנק ולא מוצאת כלום ואין לי כסף אפילו לחזור לבית ואז האפליקציה המעצבנת הזו לא מצליחה למצוא לי מונית נורמלית כי היא כל שניה מבטלת לי דווקא בקור? זה נראה כאילו העולם הזה עושה לי דווקא?"
הוא הסתכל עליי כזה בחשש ואני כבר הבנתי שהוא בטח חושב לעצמו:
על איזה יצורה מטורללת נפלתי כאן...ואח"כ התכנסתי בתוך עצמי ואז הוא אמר:
"מאיפה את יודעת חשבונות שמיים? ואם הכול לטובתך למרות שזה בכלל לא נראה ככה?".
לא הבנתי מאיפה הוא הביא לי את התשובה הזו אבל אמרתי לו:
"תגיד מה אתה חי בסרט? איך הכול לטובתי? אני אומרת לך שאיבדתי את המפתחות של המכונית, ואת הארנק, מה לטובתי כאן? השותפה שלי התחתנה הערב....לא יצאתי לדייט כבר מעל חצי שנה...על מה אתה מדבר?"
אבל הוא נשאר בשלו, רגוע ואז הוא המשיך להסביר לי אבל פחות הקשבתי למה שהוא אמר ויותר לאיך הוא אמר את הדברים ואז הגענו לבית שלי ופשוט לא רציתי לעזוב את המונית שלו והוא המשיך לדבר ואני המשכתי לשבת ובאיזה שהוא שלב הוא כיבה את המונה ושאלתי אותו מאיפה הוא בא ובן כמה הוא והוא אמר לי שהוא בן 42, דתי, עם תואר ראשון במדעי החברה וכרגע הוא עובד במונית בשביל להרוויח קצת כסף עד שהוא יתחיל ללמוד את התואר השני שלו
וכך המשכנו לדבר עוד שעתיים וחצי, והמנוע של המונית עובד והמזגן דולק על חום עד שאמרתי לו:
"תשמע, אני בלי ארנק ובלי מפתח של רכב, תרצה לעלות אליי לדירה ולעזור לי למצוא פורץ לרכב?"
הוא חייך ואמר לי: "אני יכול לעזור לך מישהו שיתניע את הרכב....לפרוץ לרכב זה לא סיפור כזה גדול".
מפה לשם אחרי שלוש דקות של עבודה הרכב שלי נפתח...קראנו למשכפל מפתחות, עלה לי 850 שקל. והוא נשאר לשוקו חם...
בערב הוא התקשר נבוך ושאל אותי בצחוק אם אני צריכה מונית...אמרתי שאני דווקא אשמח למונית...והתחלנו לצאת באופן רשמי.
אחרי חצי שנה התחתנו ועברנו בעקבות עבודה שקיבלתי לארצות הברית.
שכחתי לציין שכבר למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מגברת שסיפרה לי שהיא מצאה את הארנק שלי ואת המפתחות של המכונית שלי...במעיל.
לקחתי בחושך ומרוב עגמת נפש מעיל לא נכון...שנראה כמו המעיל שלי.
לא חלמתי בחיים שאתחתן עם נהג מונית, אבל הנה אנחנו והסטיגמות הטיפשיות שלנו ואם רק היו אומרים לי שיש נהגי מונית שהם כאלו רגישים ואדיבים וג'נטלמנים, ייתכן והייתי עוזבת מזמן את המכונית שלי ונוסעת רק במוניות 
אנחנו אמורים בעוד שנה לחזור לישראל ובינתיים אין כמעט יום שבו אני לא מודה לקב"ה על זה שהוא איבד לי את הארנק ואת המפתחות של המכונית ועיכב לי את המונית באפליקציה של ה'גט טקסי' פעם אחרי פעם.
לאה ו. בורו פארק, ניו יורק"
