הגר"א שפירא זצ"ל הספיד את רבינו הרצי"ה קוק זצ"ל שנפטר ביום פורים:
אנשים רבים היו בשושן הבירה, אבל איש כזה, ויהודי כזה, לא היה. זוהי אישיות מיוחדת של יהודי, שאין מצוי לראות, ויהודי כזה ואיש כזה היה מורנו הרב צבי יהודה זצ"ל. המיוחד שברבינו היה היציבות והתקיפות, כשם שמידות אלו היו מיוחדות אצל מרדכי. הגמרא בברכות (יב.) אומרת ש"כל שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית - לא יצא ידי חובתו". אמת ואמונה חד הם, וכך גם ה"אמת ויציב", ובלא זה אין יוצאים ידי חובת קבלת עול מלכות שמים. חייבת להיות יציבות באמונה, ואם האמונה מתנועעת ומתנדנדת ואינה יציבה, אין זו קבלת עול מלכות שמים אמיתית. צריכה להיות תקיפות של אמונה. ההבדל בין קטני אמנה לבין גדולי אמונה, הוא גם בתוקף האמונה שבהם. תלמיד חכם שלם אינו מתקפל ונכנע ללחצים, הוא מאמין שאם זה רצון ד' - אז כך יהיה.
לצערנו מעטים מאוד הם השלמים והיציבים באמונתם, ובכך היה רבינו הרב צבי יהודה זצ"ל מיוחד במינו. אי אפשר היה להזיז אותו ולזעזע אותו כמלוא הנימה מאמונתו. מבלי להתחשב מה יאמרו ואיך יתקבל, הייתה לו תקיפות של אמונה, שינקה את כל עוצמתה מתוך התורה. [כבימי מרדכי ששום לחצים ושכנועים לא הזיזוהו מעמדתו כי אין לו להכנע בפני המן, גם כשאיימו והפחידו ובכו לפניו, יציבות אמונתו לא התרופפה]. זוהי דמות של גדול באמונתו, אמיתי ויציב.
