פעם ביושבו לפני מרן הגאון הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ביום פורים, פתח הרב במאמר חז"ל: (שבת סז:) חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום תלמידהון, ושאל: למה הקדים רבי עקיבא את ה'חמרא' ל'חיי' אצל רבנן, ואילו אצל התלמידים הפך והקדים החיים ליין? ותירץ רבינו: פשוט הוא, רבנן שכבר ממולאים בתורה, והחיים כבר בתוכם, על כן יתנו להם חמרא-יין ברישא, ואז אוצרות תורת חיים יצאו מהם, נכנס יין יצא סוד. אולם תלמידהון, שעדיין לא נתמלאו בתורה, ואוצר חייהם עדיין צריך להתמלא, לכן להם קודם יתנו "חיי", היא התורה - סם חיים, ורק אח"כ יזכו גם לחמרא.