הרב אלחנן קרביץ שליט"א
א. הגוף שלנו בלבד מאחר והילדים גם נחשפו לפרשייה האחרונה, גם הם קיבלו ושמעו מידע כזה או אחר בנושא. לכן, עלינו לנצל את השמועות ולדבר בבית, או עם כל אחד לחוד, או עם כולם יחד, אבל עלינו לעורר את כל בני הבית בצורה ברורה, שהגוף שייך אך ורק לאדם עצמו, אין רשות לאנשים זרים לגעת בך. ולצערנו, ישנם מקרים של אנשים חולים שמחפשים לגעת בילדים/ות, בבחורים/ות, - ועליהם מיד לספר להורים על כל אירוע שכזה.
ב. אירועים אלו יכולים לבוא בדוקא מאנשים קרובים עלינו גם להבהיר להם, שאירועים מסוג זה אינם יכולים לבוא רק מאנשים מפחידים המסתובבים ברחוב, לא, אדרבה, דברים כאלה יכולים לבוא גם מהאנשים הקרובים ביותר, ואפילו מהמשפחה המורחבת, כגון דודים, או אנשי החינוך, ולצערנו הדברים כוללים גם צוותים בישיבות. ועלינו להיות ערניים, שאם קורה דבר כזה – מישהו מתקרב אליך, מחבק אותך וכו' – תבוא מיד לספר להורים על כל פרטי האירוע.
ג. איך להגיב לילד שמספר דבר כזה כמובן, כאן אנו מגיעים לצדו השני של המטבע – מה נעשה אם יבוא הילד ויספר לנו שהדוד שלו התעסק אתו, האם אנחנו נשלול את הדברים מיידית, הרי לא יתכן שאח שלי עשה לך כדברים הללו, אני מכיר אותו שנים רבות, או שאנחנו נראה לילד שאנחנו מאמינים לו, וניקח את הדברים לתשומת לב, ואנחנו נהיה יותר זהירים מכאן ולהבא לעקוב ולוודא שאכן אין הדברים הללו נעשים. כן, פעמים רבות שמעתי מנערים, שהם עברו אירועים מסוג זה מקרובי המשפחה, אך חששו לספר להורים – מפני שידעו באופן ברור, שההורים לא יאמינו לסיפור. ובעקבות כך הם גוררים את הדברים לשנים רבות, והדבר משפיע על חייהם היומיומי, כאשר במוחם מונחת הטרדה שלא נפתרה, שלא טופלה.
ד. לא להעמיק את הפגיעה כן, בימים אלו שמעתי סיפור, שבחור סיפר לאביו, כי באחת החתונות של חברו לישיבה שהשתתף לאחרונה, כאשר הוא ניגש לעשות את צרכיו – ניגש אליו אחד והתעסק אתו. תגובת האב הייתה – תחזיקו טוב את הכיסא – שתי סטירות. לא ניתן להבין את התגובה, אך אולי עשה כן מתוך הלם, אולי מתוך מחשבה שאסור לדבר על דברים כאלה – אבל ברור לכולנו, שתגובה כזו מכפילה את הנזק ומעמיקה את הפגיעה, עלינו לזכור: הכחשת המעשה מגבירה לאין ערוך את הפגיעה הנפשית של הנפגע. ואסור שכך תהיה תגובתנו. לכן, כאשר אנו שומעים מאחד הילדים שאירע לו דבר כזה, דבר ראשון להיות עמו בכאב, להזדהות עם הטלטלה, ולומר לו שאנחנו נראה מה לעשות עם המידע. ולגשת מיד להתייעצות המתאימה. אך, כמובן, עלינו להיזהר לא לנפח את הטראומה יותר ממה שהיא, אל לנו להרבות לילד בתיאורים ופחדים, ולא לדבר על כך עמו יותר מידי פעמים – אלא אדרבה, לתת לחיים להמשיך לזרום, אבל עם התייעצות. בהזדמנות זו, נאמר לילדים שלנו, שמי שעבר בעבר מאורע כזה, זו ההזדמנות לבוא ולשתף את ההורים במה שהיה, והם יעזרו לו להשתחרר מהמעשה, וכן ידעו כיצד לטפל באותו אדם שלא ימשיך ויפגע באנשים נוספים.
ה. להקפיד יותר על גדרי רבותינו חובה על כל הורה והורה בהזדמנות זו לומר לילדיו, שהנה, כאן אנו רואים כמה חכמינו זיכרונם לברכה, שידעו את חומרת האיסור של עריות, וכמה שנפשו של אדם בריא מחמדתן, ועמדו ועשו סייגים וגדרים, קבעו הלכות יחוד, הלכות צניעות, ואת הכל עשו בכדי שהאדם לא יפול ברשתו של השטן, הוא מלאך המוות. וכמה עלינו להישמר ולהיזהר שלא לעבור על ההלכות. הנה דברים שכותב הרמב"ם איסורי ביאה פכ"ב ה"כ: 'לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להינצל מהן, ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול, גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם היזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי, כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד'. יחד עם זאת, עלינו לעורר גם את עצמנו לעמוד בגדרים, לא להיכנס לאירועים שאינם תואמים את ההלכות, לא לקרוא ספרים שמריחים לא טוב, לא ללכת לצפות בהקרנות שרוח חכמים אינה נוחה מהם, לא לשבת עם א/נשים שלא על פי כללי וגדרי ההלכה. ואף בלבוש, עלינו להבין את חשיבות הגדרים שעשו רבותינו, ולהתחזק בנושא הביגוד והפאות, לבל נכשל – ולבל נכשיל.
ו. להפסיק להעריץ אנשים רק בגלל מקומם עלינו להחזיר לעצמנו את הפרופורציות הנכונות בנושא הערכה והערצה לאישים ציבוריים. כשם שאיננו מעריצים את אותם אנשים שבורא עולם חנן אותם בקול יפה, והם מכבדים את ה' בגרונם, איננו רצים להצטלם אתם, ואיננו רואים בכל הפרסום שנעשה סביבם דברי שבח ותהילה. כך בדיוק, עלינו להפסיק להעריץ בלי פרופורציות את אנשי התקשורת [ה'חרדים'] למיניהם, מרצים בעלי שם וכיוצא בזה, כל אחד ואחד כבודו במקומו מונח, ובוודאי שהם עושים עבודת קודש עם כישרונותיהם, אבל הערצה והערכה יש רק לאותם עמלי תורה, רק ליושבי בית המדרש יומם ולילה, אותם השקועים בכל שעות היממה בלימוד התורה הקדושה, בדברי מוסר, ודבוקים וחבוקים במלך מלכי המלכים. הם, ורק הם, ראויים להערכה, כמובן, כל אחד לפי דרגתו, רמתו, צדקותו, ואישיותו.
ז. הדשא של השני לא ירוק כמו שאתה חושב כמה א/נשים מקנאים בהצלחתו של פלוני, במקומו הגבוה של אלמוני, אך עלינו ללמד את עצמנו להיות מאושרים במה שאנו, במה שיש לנו, בבית שלנו. כן, פעמים רבות אנו מקנאים בהצלחתו של איש כזה או אחר שהגיע לפרסום גבוה בציבור, אנחנו מקנאים באיש פלוני ש'הולך לו' בחיים, באותו אחד שנראה לנו שמצליח מאוד בעסקיו, ומתעצבים על מצבנו, הן המצב הירוד מבחינה כלכלית, הן מצד שאין מי שמכיר בנו – ואף בפרשייה זו קיבלנו על כך תשובה הולמת – אל תקנא באף אחד, גם לא באחד שנראה לך שהוא חי טוב, מרוויח מאוד מאוד יפה, מפורסם, תשמח במה שיש לך, תשמח עם עצמך, ותתקדם. תעצים את חיבורך לבורא עולם, תעלה את עצמך למקום גבוה יותר בעבודת ה' – וזה הוא מקור האושר היחיד והגדול ביותר שצריך למלאות את עצמך.
