רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, אב"ד וילנא [תרכ"ג - ת"ש], דן בספרו שו"ת אחיעזר:
נכריה שהתחתנה בנישואין אזרחיים בארה"ב, ביקשה להתגייר בבי"ד כשר בקבלת מצוות ובטבילה, והשואל צידד להקל משום שאם לא יגיירוה כהלכה היא תלך לבי"ד של רפורמים, ואילו דעת הדיין מהר"י פאזען נטתה להחמיר בדבר "לפי שהיא לשם אישות, וגם אחרי שתתגייר לא תשמור דיני ישראל, ואין מהנכון להזדקק לזה".
בראשית דבריו, פסק האחיעזר כי מדין "נטען על השפחה", לכתחילה ודאי אין להתיר להם להתחתן לאחר הגירות, ורק בדיעבד אם נישאה לא תצא. ולענין קבלת הגירות, תחילה דן האחיעזר מדין 'גירות משום אישות', והסתפק האם מותר לגייר כאשר לא ברור אם יש לו כוונה לשם אישות, וכתב [סוף אות ג] "דכל דלא נתברר לנו שאין לו עילה אחרת להתגייר אין מקבלין אותו, ואין עושין ספק בידים לכתחילה".
לאחר מכן דן האחיעזר שמא אין לגייר את האשה הנ"ל, מהדין המפורש בגמרא בבכורות "נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדקדוק אחד של דברי סופרים, אין מקבלים אותו". ורצה לחדש, שדין זה נאמר רק כשהנכרי מתנה שלא לקבל ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין "בזה אין מקבלים אותו, דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין", אבל "במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות". וכנראה שמטעם זה חשש הדיין מהר"י פאזען לגיירה, כי במקום שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה "ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, אם כן זהו חסרון בקבלת המצות, דמעכב".
להלכה הכריע רבי חיים עוזר "שאין לב"ד כשר לקבלה לגירות, כיון שכוונתה לשם אישות, וגם אחר שנתגיירה אסורה לו, מצד נטען על הנכרית ונתגיירה דלא ישאנה", אולם בסוף דבריו כתב: "והנה אחרי הרעוואלוציע [המהפכה] שהיתה בימי המלחמה הגדולה שהותר הגירות וגם הוכר על פי חוק ונימוסים נישואי אזרחים, נשאלתי בכיוצא בו איזה פעמים, בנכרית שניסת לישראל בציווילעיהע [בנשואין אזרחיים] ורצונה להתגייר ולהינשא בחופה וקידושין, באומרם שרצונם לגדל את בניהם על פי דת ישראל, וגם אומרים שאם הב"ד לא יקבלו לגירות ישתמד הבעל, אם יש להתיר לכתחלה, וראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק מהגאון מוהר"ש קלוגער בסי' ר"ל שהעלה להקל ולהתיר לכתחלה בכהאי גוונא" [והגרח"ע אף הביא סמך לכך מתשובת הרמב"ם].
ומסיים האחיעזר את תשובתו: "מכל מקום נראה לדין כיון דגם אם לא תתגייר הרי תשאר אצלו בגיותה, אם כן אין כאן לשם אישות, ובפרט למש"כ להסתפק כי באומרת שכונתה לשם גירות לשם שמים ואין אומדנא דמוכח להיפוך מקבלים אותה, ועל כן נראה דלפי ראות עיני ב"ד יש מקום להקל ולסמוך על הוראת הגאון מוהר"ש קלוגער ז"ל".
רבי אברהם כהנא-שפירא זצ"ל הי"ד, אב"ד קובנא, ליטא [נפטר כ"ב אדר ת"ש] הגיב על דבריו של האחיעזר, בספרו דבר אברהם, ולאחר שהביא את סברת הגרח"ע, שהמקבל על עצמו מצוות אלא שבדעתו לעבור עליהם לתיאבון אין זה חסרון בקבלת המצוות, כתב: "ואני חוכך בזה, כיון שבעת הקבלה הוא חושב לעבור אפילו לתאבון, אין זו קבלה, והם תרתי דסתרי, אלא שיש לומר דרק לכתחילה אין מקבלין אותו בשביל זה אבל בדיעבד אינו מעכב, לכן אני נבוך למעשה בענין זה. אבל יודע אני שלפעמים הנחיצות גדולה מאד מטעמים שונים, וכוחא דהיתרא עדיף, אלא שאפשר ששכרן של מקרים פרטיים אולי יוצא בהפסד הכלל כאומרם קשים גרים וכו'".
