המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך, ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו, ומשים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה, אפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך, אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד, אעפ"כ מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבא לו, ולא יעמוד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים, וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו, וכן היה יהושפט מלך ישראל עושה אפילו לת"ח היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי, במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצנעה, אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה, ולא יעמוד מפני אדם, ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל.
א. הנה במש"כ הרמב"ם שהמלך מסתפר בכל יום, ומקורו מברייתא שבגמ' סנהדרין דף כב:, ומייתי ע"ז קרא דמלך ביפיו תחזינה עיניך, יש לחקור אם הוא דין כבוד בעלמא וכלשון הר"ן בסנהדרין שם שהוא דרך כבוד בעלמא והוא ענין של הידור וכבוד, וקרא דמלך ביפיו אסמכתא לענין זה, או שהוא מצוה ממש וכמוש"כ רש"י בתענית דף יז. דמלך מסתפר בכל יום הוא מצוה, עיי"ש, ועיקרו מדין אימתו עליך שמתקיים עי"ז שהוא הדור ובדרך כבוד, שעי"ז, יש בו יותר קיום של אימתו עליך, ואמנם כן מבואר במאירי בסנהדרין שם, וז"ל המלך צריך לו שיהא מהודר ביופי תמיד, ושלא יראה בו שום נוול, כדי שלא יקל מוראו, ומפני זה אמרו עליו שמסתפר בכל יום, עכ"ד, ונפק"מ לנשיא שאין בו דין אימתו עליך שהרי נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, ולא ממעיט שאינו מחול מקרא דשום תשים שתהא אימתו עליך, אבל יש בו דיני מלך לכבוד וכמושנ"ת לעיל בה"א לענין שריפה על המלכים ועל הנשיא, עיי"ש, דלצד א' גם נשיא מסתפר בכל יום, משא"כ למבואר מדברי המאירי ליכא להאי דינא אצל נשיא.והנה בירושלמי בסנהדרין שם פ"ב ה"ו, רבי חנינא סלק לגבי רבי יודן נשייא, נפק לגביה לבוש אותניתיה (בפ"מ שם, שהוא בגד מלוכלך ומאוס ומעושן), אמר לי' חזור ולבוש לגין דידך משום מלך ביפיו תחזינה עיניך, רבי יוחנן סלק לגבי ר"י נשייא נפק לגביה בחלוקא דכיתנא, רמא לי' חזור ולבוש חלוקך דעמרא, משום מלך ביפיו וכו', מי נפיק א"ל אייתי אטעמה, א"ל שלח ואייתי לך מנחם טלמא דכתיב ותורת חסד על לשונה, ע"כ, ופירש הפ"מ שא"ל נשיא לר"י הבא עצה וטעם באיזה דבר אשר דברו ביניהם, והקפיד רבי יוחנן על זה ועל שאמר לו בזה הלשון, וא"ל שלח ואייתי לך מנחם טלמא שהוא איש אחד שהי' שם והיו רגילין לשאול ממנו והוא יתן לך העצה, וסיים דכתיב ותורת חסד על לשונה שצריך הת"ח לזהר בלשונו האיך לדבר ובתורת חסד ויפוי, ע"כ, וצ"ב המו"מ בין ר"י נשייא לר"י והשייכות שאמר לו נשיא בלשון זלזול ותשובת ר"י ע"ז מקרא דותורת חסד על לשונה.
ולמש"כ נראה, דמדאמר לו ר"י לבוש חלוקא דעמרא דידך משום מלך ביפיו (שזהו המקור למש"כ כאן הרמב"ם ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים) ונת' כנ"ל מדברי המאירי שהוא מדין אימתו עליך, בע"כ שס"ל לר"י גם בנשיא דין אימתו עליך, וכמבואר בקידושין דף לב: צד כזה, עיי"ש דיתכן שנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול, במילא למש"כ כאן הרמב"ם בסוף ההלכה שמלך לא ידבר רכות וכו' וברדב"ז שם שהכל מדין שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ה"ה כן בנשיא, ומש"ה לר"י לשיטתו דיבר עמו ר"י נשיאה בלשון שאינה של כבוד כ"כ, שהרי זהו סגנון הדיבור המתחייב מדין אימתו עליך שאמר ר"י שישנו גם בנשיא, וע"ז אמר לו ר"י מקרא דתורת חסד על לשונה דכיון שמלכות של נשיא היא מצד מלכות של תורה וכמושנ"ת בעז"ה באריכות לעיל בפ"א ה"ג אות ג', ובתורה כתיב תורת חסד, אין דין אימתו עליך מצד תורה, שזה סתירה לתורת חסד, ומלבושים נאים שחייבו ר"י הוא רק מדין כבוד בעלמא וכמוש"כ הר"ן, ובמילא לא הי' לו לדבר בלשון זה אע"פ שהוא נשיא.
ונמצא לפי"ז שכל דברי הרמב"ם בסוף הלכה זו לענין כבוד ת"ח במלך שיהא בצנעה וכן שאר ההלכות שהובאו בסוף הלכה זו ליתנייהו בנשיא למאי דקיי"ל נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול וכמושנ"ת שזוהי דעת ר"י בירושלמי הנ"ל, וצ"ע מכתובות דף קג: שהוא המקור לדברי הרמב"ם כמוש"כ כאן הכס"מ, עיי"ש מצוואת רבי לר"ג בנו, שנכנס אליו ר"ג ומסר לו סדרי נשיאות, א"ל בני נהוג נשיאותך ברמה, זרוק מרה בתלמידים, ומק' ע"ז הגמ' מיהושפט שכתיב בי' ואת יראי ה' יכבד שכשהי' רואה ת"ח וכו', ומשני הא בצנעה הא בפרהסיה, ולמש"כ הרי אפילו אם יש דין זה במלך אינו ענין לנשיא, אכן כבר כ' בעיון יעקב שם דמדלא קאמר סתמא מסר לו סדרי נשיאות ולמה הוצרך להוסיף נהוג נשיאותך ברמה וכו', משמע שאמר לו דבר שאינו נוהג בשאר נשיאים, עיי"ש דרק לר"ג שלא הי' ממלא מקום אבותיו ציוה כן כדי שלא יזלזלו בו, וא"כ הרי אדרבה מבואר כמוש"כ שאין זה בכלל סדרי נשיאות, ומשום דליכא בנשיא להנהו דינים שהם משום שתהא אימתו עליך, וכמושנ"ת.
וזה מתאים למבואר בסוכה דף מט: ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד תורה שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד, איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד, ע"כ, והיינו שאע"פ שכנ"ל מכתובות דף קג: זרוק מרה בתלמידים מ"מ אין זה מצד הרב שיש לו להעמיד עצמו מצד מעלתו בדרגא של זרוק מרה וכאימתו עליך של מלך, אלא הוא מצד תועלת הלימוד, וכמבואר ברמב"ם בפ"ד מת"ת ה"ה, עיי"ש שאם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו, חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדרן, וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים, ועיי"ש שלפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהן כדי שתהא אימתו עליהן וילמדו ממנו במהרה, עכ"ד, ועיין בזה בשו"ע יור"ד סי' רמ"ו סעיף י"א, וע"ז נאמר תורת חסד שתורה ללמד שכנ"ל לא תהא באימה מצד אימתו עליך בחפצא של הרב, דזוהי תורה שלא לשמה אלא כדי להתגדל, אלא שתהא באימה בלא סתירה לתורת חסד וכנ"ל רק מצד תועלת התלמידים, וכמבואר בדברי הירושלמי הנ"ל.
ועיין בשבת דף ל: כל ת"ח שיושב לפי רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרי מור עובר אלא מר עובר, ועיי"ש דמיירי בתלמיד לפני רבו, והובא בבהגר"א ביור"ד שם בס"ק ל"ז עיי"ש, והוא דין בתלמיד מצד קבלתו מרבו ולא דין של רבו, וכמבואר במגילה דף כא. דמימות משה ועד ר"ג לא היו לומדים תורה אלא מעומד, ומבואר ברמב"ם בפ"ד מת"ת ה"ב שהיינו בתלמיד היושב לפני רבו, עיי"ש, ובמש"כ בזה הצל"ח בברכות דף כז: ובס' ברכת ראש בברכות שם, והוא כדין שהובא ברא"ש מגילה שם, ובתוס' זבחים דף יט: מירושלמי, ובב"י או"ח סי' קמ"א, בקריאת התורה מעומד כבקבלת התורה, והוא כנ"ל דין בתלמיד מצד הקבלה של תורה שתהא באימה כלשון הירושלמי שם, אבל אין זה דין מצד הלכות הרב שתהא אימתו על התלמיד, שכנ"ל נפק"ל מקרא דתורת חסד שאין דין זה לגבי תורה, ואדרבה איתא בתענית דף ח. אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים הוא (והוא ממש ההיפך ממש"כ הרמב"ם לגבי מלך שלא ידבר רכות וכו' מצד אימתו עליך), ועיין בזה ברש"י יבמות דף קיז. בד"ה ל"א אם רבו וכו' עיי"ש, ובאבות פ"ד י"ב יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, ועיי"ש בר"ב ממשה שאמר ליהושע בחר לנו אנשים עשאו שוה לו *), וע"ז נאמר כנ"ל ותורת חסד על לשונו שאין בו דין אימתו עליך, והגדר כנ"ל שיש דין אימה לאשוויי בתלמיד שיהא תלמיד ומקבל, אבל אין זה מצד הרב, וע"ז נאמר ותורת חסד כנ"ל מסוכה דף מט. שיהא לשמה היינו לא ע"מ שיקראוני רב כבנדרים דף סב. והיינו שיהא הוא מרומם ומטיל אימה, שזה נגד תורת חסד שנאמר על לומד ומלמד שיהא בגדר של תורת חסד, וכמושנ"ת.
*) ואע"פ שמשה מלך הי' ויש דין מורא, אולי הי' בצנעה שכ' כאן הרמב"ם דשרי, או למשנ"ת באריכות בפ"א ה"ג אות ג' הנ"ל שהי' מלך מדין נשיא.
ונמצא לפי"ז אין דין של הטלת אימה בנשיא ורק לר"ג ברבי ציווי מיוחד כמוש"כ בע"י הנ"ל, וכן נראה שנהג ר"ג הזקן נשיאות בגדר מלכות של אימתו עליך, וזהו שכ' רש"י בסנהדרין דף יא. דמייתי הגמ' תא חזי מאי איכא בין תקיפי קמאי לענוותאי בתראי, דר"ג ששלח איגרת על עיבור השנה כתב בה דשפרא מילתא באנפאי ובאנפא חבראי ואוסיפית על שתא דא וכו', ואילו רשב"ג אמר ושפרת מילתא באנפאי ואוסיפית בלא חבראי, ודחי הגמ' דילמא בתר דעברוהו, ופירש"י לר"ג מנשיאותו נעשה עניו ע"כ, ותמוה וכי עד השתא לאו עניו הי', ועיי"ש בר"ן כ' על פירש"י שאינו מחוור, אכן להנ"ל לפני שהעבירוהו נהג כמלך באימתו עליך שאינה הנהגת ענוה אחרי שהנהגה זו היא סתירה לאימתו עליך, ורק בתר שהעבירוהו שהוא מצד הא גופא שאין דין זה נוהג בנשיא, וכמו שית' אי"ה להלן עפ"י סוגיא דברכות דף כז: וכח., ונתקבל הדין גם ע"י ר"ג, שוב נהג כפי האמת שהי' עניו, ושו"ר בע"י בכתובות דף קג. הנ"ל הביא באמת מהאי ר"ג שקרי לי' הגמ' תקיפי קמאי, שהנהיג ר"ג נשיאותו בתקיפות ולא כמוש"כ הע"י הנ"ל שם שאין דין זה בנשיא, עיי"ש, והוא כמוש"כ, אלא שכנ"ל לבתר שהעבירוהו נשתנה אצלו הדין בזה, ועיין במשך חכמה לפ' וילך בקרא ל"א ט' שביאר שר"ג הי' בדעתו לסתום כל דבר המקובל ולבלי לפרש טעמו, כאשר מצינו לו בכמה מקומות מקובל אני מאבותי, וכן למעט התלמידים וכל מי שאין תוכו כברו אל יכנס, ומשא"כ ראב"ע מצאנו לו שמיד שישב בנשיאות אמר כל הרוצה לכנוס יבוא, וכן בכ"מ תמצא שמפרש טעם כל דבר, עיי"ש במש"כ בטעם שיטתם, ולמש"כ ר"ג לא דרש ותורת חסד על לשונה בנשיא וכנ"ל עפ"י דברי רש"י, ומש"ה אין ענין להסביר פנים ע"י גילוי הטעם אלא סגי בכך מקובלני, והנהגה זו לא שייכא אלא בתלמיד שתוכו כברו שאל"כ כיון שאין רבו מסביר לו פנים ודאי לא יצליח, אבל ראב"ע לא ס"ל בנשיא אימתו עליך, וכמו שית' אי"ה להלן, ומש"ה יש להסביר פנים בטעמי התורה, ועי"ז יש מקום גם לתלמיד שאין תוכו כברו שע"י לימודו בהסברת פנים יהפך לתלמיד שתוכו כברו.
ועיין מקנה לקידושין דף לב: במש"כ שם מעשה רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של ר"ג, והי' ר"ג עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לר"א ולא נטלו, נתנו לר"י וקבלו, א"ל ר"א מה זה יהושע אנו יושבין ור"ג ברבי עומד ומשקה עלינו, א"ל וכו' ק"ו מהמלאכים שקיבלו מאברהם, והקשה המקנה דמ"ט לא אמר לו ר"י הראי' מהמלאכים כשראה שלא קיבל ר"א, ועיי"ש די"ל האיסור מצד המקבל שע"ז אין ראי' מהמלאכים שידעו בעצמן שהם מלאכים, אבל כששאל ר"א מצד ר"ג שעומד ומשמש עליהם, שפיר הוכיח מאברהם דשרי, עיי"ש, והן הן הדברים שנת' דמתחילה נקט מדין תלמיד שהוא כנ"ל דין של התלמיד ואין כאן קושיה מצד ר"ג עצמו, אבל כששאל ר"א מצד ר"ג שהוא דין אימתו שהוא ברב עצמו ועי"ז יש איסור לנשיא עצמו, ע"ז שפיר הוכיח ר"י מאברהם שהי' ג"כ בדין נשיא ומ"מ מחל על כבודו, ור"ג עצמו צ"ל דמיירי לאחר שהעבירוהו ששוב לא סבר דין אימתו עליך בנשיא ומש"ה הותר לשמש בסעודה.
ובזה נראה לבאר סוגיא דברכות דף כז: וכח. במעשה דסילקוהו לר"ג מנשיאותו, עיי"ש שלא פסק ר"י כר"ג וצעריה ר"ג לר"י, ואמרו עד כמה נצעריה וניזיל, בר"ה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה, הכא נמי צעריה, תא ונעבריה, מאן נוקים לי', נוקמיה לר"י בעל מעשה הוא - ופירש"י והו"ל לר"ג צערא טפי, - נוקמיה לרבי עקיבה דילמא עניש לי' דלית לי' זכות אבות, אלא נוקמיה לרבי אליעזר בן עזרי' דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא וכו', אתו ואמרו לי' ניחא לי' למר דלהוי ריש מתיבתא, אמר להו איזיל ואמליך באינשי ביתי, אזל ואימליך בדביתהו, אמרה לי' דילמא מעברין לך, אמר לה מעלין בקודש ואין מורידין (כך היא גירסת ספרים ישנים ועיי"ש במהרש"א) דילמא עניש לך אמר לה לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר, אמרה לי' לית לך חיורתא, ההוא יומא בר תמנא סרי שני הוי אתרחש לי' ניסא ואהדרו לי' תמני סרי דרי חיורתא, והיינו דקאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו', ע"כ סוגיית הגמ', ויש כאן כמה וכמה דברים הצ"ב, א' קושיית מהרש"א שם מה חששה מעונש דר"ג והרי ע"ז אמרו בגמ' שם דראב"ע שהוא דור עשירי לעזרא יש לו זכות אבות וליכא חשש שייענש ע"י ר"ג כדאיכא לגבי ר"ע, וכן אי מצד לשתמש אינש יומא חדא וכו' לא איכפת לו שייענש, שוב מ"ט בעי לראב"ע דווקא ולא לר"ע ובע"כ שאינו חשבון כלל שלא איכפת לו אם ימות ובלבד שישתמש חד יומא בנשיאות, וא"כ מהו טעם זה, ומש"ה לא גרס לה רש"י, עיין בס' סמיכת חכמים שם, וצ"ע גירסא דידן, ב' ק' מהרש"א מה ענה שלא יעבירוהו משום מעלין בקודש והרי כן העבירו לר"ג ולא חשו להאי טעמא, וא"כ מנ"ל שה"ה שלא יעבירו לראב"ע, וכן צ"ב סדר הטענות שמשמע שלפי תשובה על טענה קודמת איכא לטענה שאחריה ומה ענינם זל"ז עיין בזה ביערות דבש ח"ב (ע' ק"ד) באריכות.
ולמש"כ נראה, דהנהגת ר"ג שצערי' לר"י היתה משום דנקט אימתו עליך גם לגבי נשיא וכנ"ל, ומש"ה הטיל אימתו ע"י הנהגה זו, ומצאתי ב"ה במאירי בחיבור התשובה מאמר א' פ"ה (ע' 129) שביאר באמת הנהגה זו של ר"ג כדי להטיל מוראו, עיי"ש, והעבירוהו משום שנקטו דליתא להאי דינא גבי נשיא וכנ"ל, וכשאמרה לו דביתהו שמא יעבירוהו וענה לה מצד מעלין בקודש הנידון הי' שיחזרו בהם מהעברת ר"ג ויחזרו וימנו לר"ג ועי"ז יעבירוהו לראב"ע, ומשום שא"א להשאיר לתרוויהו שאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד (עיין חולין דף ס: בכה"ג), ועיי"ש במהרש"א שג"כ כ' שהנידון שיעבירוהו הוא ע"י שיחזירו לר"ג, וע"ז אמר מעלין בקודש ואין מורידין שהוא עצמו הטעם שהוזכר בגמ' שם להלן כשדנו להחזיר את ר"ג ולהעביר לראב"ע, שא"א, משום מעלין בקודש ואין מורידין, עיי"ש, והיינו שאע"פ שאין ב' מלכים משתמשין בכתר אחד היינו דווקא מלכות שיש בה דין מוראו עליך נגד שאר העם וא"א שיהא זה נגד מלך אחר ושוב חסר במלכות, אבל נשיאות דליכא להאי דינא יתכן ב' נשיאים ושוב אין סיבה להעבירו, והדר דינא דמעלין בקודש ואין מורידין, ועיין תוס' סנהדרין דף יא: בד"ה בתר דעברוהו שמבואר בדבריהם שהיו באמת ב' נשיאים כשהחזירו לר"ג (ולא כן משמע בירושלמי תענית פ"ד ה"א, עיי"ש, ובס' ברכת ראש לברכות שם מש"כ בזה מדברי הירושלמי הנ"ל, ועיין במש"כ בזה באריכות בס' מ"ה לסנהדרין שם עיי"ש), וע"ז אמרה לו דביתהו דאמנם לא תזיק הקפידא לראב"ע כשר"ג נסתלק וראב"ע במקומו, משום זכות אבות דראב"ע, אבל אח"כ כישחזרו וימנו לר"ג ויישאר עמו ראב"ע לנשיא אז קפידתו על השתוות עם ראב"ע לא תהא קללת חנם, ובכה"ג גם זכות אבות לא תועיל, וכמבואר באמת בגמ' שם שלאחר שהחזירו לר"ג אמרו שא"א שלדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא דאתי לקנאויי, עיי"ש, ובע"כ לעשות שיהא ר"ג יותר ממנו ע"י שיוותר ראב"ע על מקומו שיהא שוה לר"ג, ושוב עדיף שלא לעלות מלעלות ולרדת, וכמוש"כ שם בס' ברכת ראש מדברי הגמ' במנחות דף קט: תניא אמר רבי יהושע בן פרחיה, בתחלה כל האומר לי עלה אני כופתו ונותנו לפני הארי, עתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, שהרי שאול וכו', עיי"ש, וע"ז ענה לשתמש אינש וכו' וכמוש"כ בברכת ראש שם הכונה, שכיון שאין הסילוק ודאי, עדיף להכנס לספק של מינוי ולא להמנע מחמת ספק של סילוק, כשם שמשתמשין בכסא דמוקרא ואין חוששין שעי"ז יישבר ויאבד, עיי"ש, וע"ז אמרה לית לך חיורתא, והיינו שכל התשובות הקודמות הם שבנשיא אין דין אימתו עליך ומש"ה יישאר נשיא יחד עם ר"ג, שע"ז גם הנידון בשאלה השניה וכנ"ל באיזה אופן יהיה נשיא עם ר"ג וע"ז אמרה כיון שא"א לנהוג הנהגת מורא ואימה, בע"כ הכבוד מצד הגברא עצמו שיישמעו אליו, ואתה לית לך חיורתא ואיך תתקיים הנהגתך אחרי שלא מצד עצמך ולא מצד דין נשיא אין לך אפשרות של הנהגה של נשיא, וע"ז אתרחיש ליה ניסא וכו' כמבואר בגמ' *).
*) ועפי"ז י"ל במה שמבואר בגמ' שם סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהי' ר"ג אומר כל מי שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי וכו', עיי"ש, וצ"ב מ"ש ההוא יומא דוקא לענין זה, וכבר כ' מזה לעיל עפ"י דברי המשך חכמה, וכן צ"ב לשון כמה ספסלי ומה תלו זה בריבוי הספסלים ולא בריבוי התלמידים, ולמש"כ י"ל דבאמת צ"ב וכי שומר הפתח ידע מי הוא תוכו כברו, וסילוקו של שומר הפתח בניגוד להמצאותו קודם היא שפעלה בכניסת תלמידים שאין תוכם כברם, אכן העיקר הי' מצד אימה דר"ג וכנ"ל שזו היתה הנהגתו, ושומר הפתח רק להדגיש אימה זו, ומחמת האימה נמנעו מי שאין תוכם כברם מליכנס לביהמ"ד, אבל כנ"ל הסילוק מחמת שאין דין אימה בנשיא ובתלמוד תורה, ושוב אין מקום לשומר הפתח שעיקרו כנ"ל לאשוויי להאי אימה, וכיון שבטלה האימה במילא נכנס כל מי שרצה, ולא הי' כמקודם שרק מי שתוכו כברו לא נמנע מלהכנס מחמת אימה דר"ג, וזהו הדגש בנתרבו ספסלים, שהרי כנ"ל מדברי הרמב"ם בפ"ד מת"ת ה"ב בדין עמידה בתלמיד שהוא דין קבלה באימה, כמבואר בירושלמי שברא"ש מגילה דף כא., ובתוס' זבחים דף יט:, וכאן באו להדגיש שבטלה האימה שזה הביא לידי ישיבה גם בתלמידים, ומש"ה הוצרכו לספסלים לישב עליהם, ומש"ה ביארו ריבוי התלמידים ע"י ריבוי ספסלים, לבאר בזה ביטול האימה שעי"ז נכנסו הרבה תלמידים ועי"ז הוצרכולספסלים.
ב. במש"כ באות א' עפ"י דברי הע"י בכתובות דף קג: דכל הנהו דינים שהובאו כאן ברמב"ם מצד אימתו עליך, והובאו בגמ' כתובות שם לגבי נשיא, אינם מעיקר הדין, ורק דין מיוחד אצל ר"ג שלא הי' ממלא מקום אבותיו, לא כן מבואר במאירי בכתובות שם, עיי"ש במש"כ נכנס ר"ג אצלו ואמר לו נהוג נשיאותך ברמה, וזרוק מרה בתלמידים, שכל שהוא צריך להיות פרנס ומנהיג צריך שתהא אימתו מוטלת, ושלא יקל בכבוד עצמו לכבוד שום אדם וכו', עכ"ד, ומבואר שהוא מעיקר הדין שיש דין אימתו עליך גם בנשיא, ומשה"ק בעיון יעקב הנ"ל מרבי שנהג בענוה ביאר בזה באריכות המאירי בחיבור התשובה מאמר א' פ"ה (ע' 118) ועוד שם באריכות במש"כ בביאור המין השני (ע' 129) עיי"ש, וית' אי"ה להלן בה"ו, וצ"ע וכי כל דברי הרמב"ם בפרק זה באימת מלך, הוא בכל פרנס ומנהיג, והרי ודאי אינו אלא דינים המיוחדים למלך ואינם כלל בנשיא ושאר פרנסים, ומ"ש דין אימתו עליך שהביאם הרמב"ם כאן, שהם לאו דווקא במלך למבואר מפשטות הסוגיא דכתובות הנ"ל ובדברי המאירי הנ"ל.
ונראה דב' ענינים איכא בדין אימתו עליך, והם מחולקים בסדר דברי הרמב"ם בפרק זה, שיש פעולות מסוימות שהם נגד דין אימתו עליך, והם כל הנהו דינים שהביאן הרמב"ם עד הלכה ה', כשימוש בכליו, ולראותו בבית המרחץ וכדומה, והליכתו אחר המת, שהכל מעשים נגד דין אימתו עליך, ודינים אלו ודאי אינם אלא במלך, וענין נוסף הוא בסדרי הנהגה של מי שיש עליו דיני הנהגה, והם ההלכות המבוארות בה"ה כאן, והרי זהו לשונו של רבי בכתובות שם, נהוג נשיאותך ברמה, היינו באופן ההנהגה שתהא ברמה, ודינים אלו אינם מיוחדים למלך דווקא אלא הם מיוחדים להנהגה, ושייכא גם בהנהגת נשיאות ובכל פרנס ומנהיג ביחס לאלו שהם מונהגים על ידו איך יתנהג בהנהגתו אותם, וזה נראה במש"כ תוס' בכתובות דף יז. בד"ה פרשת דרכים, ובתוס' סוטה דף מא: בד"ה מצוה שאני, במשה"ק שםבק' הגמ' בכתובות שם, באגריפס שעבר לפני הכלה, שהרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, והרי י"ל מצוה שאני, וכמוש"כ בסוטה שם גבי אגריפס שקרא בעמידה משום דמצוה שאני, ועיי"ש תירצו, ששאני התם שיש למלך לחלוק כבוד לתורה החשובה ממנו, אבל הכא ליכא מצוה, דכבודו עדיף מכבוד הכלה, עכ"ד, ובתוס' סוטה שם הוסיפו ליישב עפי"ז גם בהא דקידושין דף לב: בר"ג ששימש במשתה בנו, שדנו שם מצד נשיא שמחל על כבודו אם כבודו מחול, והרי הוא במקום מצוה בשביל כבוד חכמים, דלהנ"ל בכה"ג במלך ליכא מצוה כלל, ובס' באר שבע בסוטה שם האריך לתמוה שהרי ודאי כבוד ת"ח עדיף מכבוד מלך כמבואר בהוריות דף יג. חכם קודם למלך ישראל, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת כל ישראל ראוים למלכות, וכן דכבוד ת"ח הוא כבוד התורה עצמה כמבואר בשבועות דף ל: דכבוד ת"ח הוא עשה דכבוד תורה, והרי לגבי תורה כ' תוס' שיש מצוה במלך, ועוד שהרי כ' תוס' בסנהדרין דף יט. בד"ה ינאי, וזבחים דף טז. בד"ה מה ליושב, דכבוד ת"ח עדיף מכבוד מלך, ומה"ט מעיד ת"ח בישיבה ומשא"כ מלך, ואיך כ' תוס' דליכא כלל מצוה למלך בכבוד ת"ח, עיי"ש שהאריך, ולמש"כ נראה, דמלך שניתנה לו הנהגה מיוחדת של הנהגת אימה וזהו הנהגתו כשם שהנהגת שאר אדם היא בהנהגת ענוה והכנעה, במילא כיון שלכבד אחרים שהם תחת הנהגתו הוא סתירה למה שהוא בהנהגתו (אלא א"כ הוא בצנעה כמוש"כ הרמב"ם לגבי כבוד ת"ח ע"י מלך שהוא מצוה), הו"ל מלך לגבי כבוד אחרים כגברא פיסח שאינו יכול לעמוד אחרי שזוהי מציאותו, וכמו"כ זוהי מציאות מלך בהנהגתו, ומש"ה אין כאן כלל מצוה, אע"פ שכבוד תורה עדיף מכבוד מלך, ורק לגבי מיקרים מיוחדים כעמידה בעדות שאין הוא דבר הנכלל בסדר הנהגה תמידית של אדם, בזה כיון דת"ח עדיף מיני' מצד כבוד תורה, מעיד מלך מעומד ות"ח מיושב, ורק לגבי תורה עצמה שאינה תחת הנהגתו ורק שמעשה הזלזול של קריאה בעמידה יחסיר אימתו ביחס לאחרים בכה"ג איכא מצוה אלא שהיא נדחית מפני דין אימתו עליך, וכל שיש מצוה אם מחל על כבודו כבודו מחול, וזהו שכ' תוס' בסוטה שם שהרי מצות כבוד עצמו שהם צריכים לעשות בו למלך כבוד, גדולה ממצות כיבוד שחייב בו המלך, שהרי גם עליהם אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתך עליך ולא אימתך עליו, עכ"ד, והיינו שת"ח ביחס למלך הוא במצב שאין כלפיו הנהגה של כבוד כיון שהוא תחת האימתו עליך שנאמר גם עליו, ומי שהוא תחת זה אין כלפיו הנהגת כבוד שהיא סתירה להנהגת אימתו עליך שנאמרה כלפיו ומש"ה ליכא כאן מצוה כלל.
ובזה נראה לבאר מש"כ כאן הרמב"ם לענין מלך וכה"ג שאינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כה"ג שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד, והנה בהוריות דף יג. מבואר דמלך קודם לכה"ג דכתיב (מלכים א' א, לג) ויאמר המלך להם קחו את עבדי אדוניכם, עיי"ש, ואיך כ' כאן הרמב"ם דכה"ג עדיף ממלך, ובבאר שבע בהוריות שם כ' דהא דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד היינו רק כשישאל לו במשפט האורים, עיי"ש, וכ"כ בחסדי דוד לתוספתא בפ"ב דהוריות שם, עיי"ש, אכן הרי לא כן מבואר בדברי הרמב"ם כאן שיליף מהאי קרא עמידה לפני כה"ג גם שלא בשעת שאלת או"ת, ומקורו מספרי זוטא פ' פנחס אות כ"א שפסק לו הקב"ה גדולה לאלעזר שאפילו מלך עומד מלפניו, ועיי"ש באמבואה דספרי דמשמע שבכל גווני מלך עומד מלפני כה"ג, וצ"ב האיך מתאים דין זה עם הגמ' בהוריות הנ"ל, וכק' הב"ש, וכן צ"ב כיון שכה"ג עדיף מ"ט כ' הרמב"ם שאעפ"כ מצוה על כה"ג לכבד את המלך ולהושיבו ולעמוד מפניו כשיבא לו, והרי כה"ג עדיף ומהיכ"ת מצוה זו.
ולמשנ"ת נראה, דודאי מלך עדיף מכה"ג בחשיבותו, וכדילפינן כן מקרא בהוריות שם, אלא שהנידון כאן אינו מי עדיף, אלא כשיש סתירה בדיני ההנהגה בין מלך שכנ"ל הוא הנהגה של מורא, ובין כה"ג שגם לו חיוב הנהגה מיוחד כמבואר ברמב"ם בפ"ה מכלי המקדש ה"ג שחייב כה"ג לנהוג כבוד בעצמו, עיי"ש מקרא דגדלהו משל אחיו, ואם ביחס למלך יהיה הדין שהוא קורא לו ובא, וצריך לעמוד לפניו, וככל שאר הדינים שהוזכרו כאן ברמב"ם לגבי הדיוט, יש כאן סתירה לדין הנהגת גדלות של כה"ג, וקמ"ל קרא דלפני אלעזר הכהן יעמוד, שבסתירה זו עדיף כה"ג ממלך, ובמילא אין כלפי כה"ג הנהגה זו, אכן מצד עצמו הרי מלך חשיב יותר ומדיני כבוד מכובד מלך יותר מכה"ג, ומש"ה כ' הרמב"ם מצוה על כה"ג לכבד את המלך דרק חיוב מצד הנהגת מלך הוי סתירה להנהגת גדלות דכה"ג, אבל מרצונו אינו סתירה ושוב מצד חשיבות מלך על כה"ג, יש עליו מצוה לכבד את המלך.
והנה בגמ' ברכות דף י. מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו, חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב, ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע, מה עשה הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה וכו', עיי"ש, וכעי"ז בב"ר ס' ג' גבי פנחס ויפתח, פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך אצל פנחס, עיי"ש, ותמוה שהרי ודאי מלך קודם לנביא כמבואר בהוריות דף יג. וברמב"ם כאן שאפילו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה, וודאי הי' צריך ישעיהו לבא לחזקיהו, ועיי"ש בעיון יעקב בברכות שעמד ע"ז, ובס' יערות דבש ח"א סי' ט"ו, עיי"ש.
ונראה בזה, דהנה במה שמבואר בגמ' הוריות שם דת"ח קודם למלך כיון שת"ח שמת אין לנו תמורתו ומשא"כ מלך שמת כל ישראל ראוים למלכות, יש לדון אם הוא רק לענין הצלה שע"ז מיירי שם הסוגיא, או שהוא גם לענין כבוד, ובמהרש"א בהוריות שם הקשה בילפותא דמלך קודם, ממה שאמר דוד על צדוק הכהן עבדי אדוניכם והרי צדוק ת"ח הוי וקדים למלך, ועיי"ש שגם דוד ת"ח, הרי דנקט דמיירי גם לענין כבוד דאל"כ הרי לק"מ מדוד וצדוק שלא מיירי שם כלל בהצלה, אכן מדברי התוס' בסנהדרין דף יט. הנ"ל ובזבחים דף טז. הנ"ל והר"ן בסנהדרין שם שדנו אם כבוד מלך או כבוד ת"ח עדיף ולא הביאו כלל לההיא סוגיא דהוריות, מבואר להדיא דס"ל שהסוגיא בהצלה מיירי ולא לענין עדיפות של כבוד, וכן מבואר ברמב"ם בפיה"מ שם שכ' וז"ל, דע שאמרו חז"ל ת"ח קודם למלך וכו', וזה שטעם קדימת חכם למלך אינו אלא באמונה בלבד לפי שהחכם תועלתו לאומה גדולה מאד, אבל במעשה אין להקדים על כבוד המלך שום דבר ואפילו שהוא ע"ה, שנאמר שום תשים עליך מלך וגו', עכ"ל, ועיי"ש בחסדי דוד לתוספתא פ"ב דהוריות שהאריך בכונת הרמב"ם במש"כ שאינו אלא באמונה בלבד, עיי"ש, אבל עכ"פ מפורש ברמב"ם שאינו ענין לכבוד אלא להצלה, וצ"ע דכל הנהו קראי דמייתי שם בסוגיא לענין דיני הקדימה הרי לא מיירי כלל בהצלה אלא בחשיבותו של אחד ביחס לשני, עיי"ש ממלך קודם לכה"ג ממה שאמר דוד לכה"ג קחו עמכם מעבדי אדוניכם אלמא מלך עדיף, וכן כה"ג קודם לנביא ממה שהקדים צדוק לנתן הנביא גבי משיחת שלמה, או ממש"כ שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך וכו' דרעיך מיירי בנביאים, ומ"מ הקדים להם את יהושע הכהן הגדול, וכיון שהצלה אינו ענין לכבוד וכנ"ל מת"ח הקודם למלך מה מייתי מקדימת כבוד להצלה והרי חזינן שמלך קודם בכבוד לת"ח ומ"מ אינו קודם לו בהצלה.
ונראה לבאר, דכל הנהו דיני קדימות שמיירי שם, הנידון הוא ביחס לשררה שמחזיק בה האיש, שבזה דינינן איזו שררה חשובה יותר וכיון שהצלתו היא הצלת השררה כל ששררתו עדיפא הרי הוא קודם להצלה, והמידה לחשיבות השררה הוא בחיוב הנהגת חשיבות שיש בכל שררה כמוש"כ המאירי הנ"ל, שמה שהשררה חשובה יותר, יותר מתחייב הנהגה של שררה וגדלות, ועיין בשו"ע חו"מ סי' ח' סעיף ד' דיני הנהגת חשיבות של דיין מצד שררתו, עיי"ש, ועיין מהרש"א ר"ה דף יז. על המבואר שם עונשו של פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, שאע"פ שודאי יש לפרנס להטיל אימה כמו"ש וזרוק מרה בתלמידים, אבל אימה יתירה קאמר, והוא ודאי שלא לשם שמים, והוא כנ"ל דרגת הנהגת אימה לכל אחר לפי שלטונו, ואימה יתירה אסורה ועונשו חמור מאד, והרי מבואר כנ"ל מדברי המאירי דההיא דכתובות בכל שלטון הוא ולא כמוש"כ בע"י הנ"ל (אבל מש"כ מהרש"א מההיא דזרוק מרה בתלמידים לכאורה ההיא בדיני ת"ת איירי וכנ"ל מדברי הרמב"ם בפ"ד מהל' ת"ת, ויותר הי' לו להביא כמוש"כ המאירי מההיא דנהוג נשיאותך ברמה, וצ"ע) *),וזה מבואר בירושלמי סופ"ג דסנהדרין הנ"ל שלבתר דמייתי הא דר"י ור"י נשייא שאמר לו ללבוש בגדים נאים משום מלך ביפיו, מייתי שם הדין המבואר בחו"מ שם בהגה"ה שדיין שאין לו מי שישמשנו אסור לו לקבל להיות דיין, ומבואר שהוא דין בכל שררה שבזה יש גם דינים מיוחדים לשררת נשיא וכגדר שררת מלך כדמייתי עלה קרא דמלך ביפיו וכמושנ"ת באות א' מדברי המאירי שהוא משום אימתו עליך, וע"ז בדרגה אחרת גם בשררת דיין לענין מי שאין לו מי שישמשנו, והכל חד יסוד הוא, אלא שלפי השררה גדולה יותר דרגת ההנהגה של כבוד ואימה.
*) ועיין ברכ"י בחו"מ סי' ח' ס"ק ט' שכ' ממהרש"ל ביש"ש קידושין פ"ד ד' דהא דכיון שנעשה אדם פרנס על הציבור אסור במלאכה בפני ג', אין הכונה לפרנסים שלנו דהיינו מנהיגי הקהילה, אלא הכונה לת"ח שהוא דיין לרבים לדון את הציבור, עיי"ש, ולכאורה הוא שלא כמוש"כ המאירי הנ"ל בכל שלטון, והרי כן משמע דגם מדברי מהרש"א הנ"ל, אלא א"כ פרנס דר"ה דף יז. הנ"ל היינו ג"כ דיין לציבור.
ומעתה נראה, דכיון שכל הנידון בהצלה תלוי בחשיבות השררה, כל שתהא ראי' שהנהגת מוראה של שררה אחת על חברתה גדולה יותר, הרי יש מכאן ראי' לשררה עצמה שהיא חשובה יותר, וזהו דמייתי ראיות מקראי לקדימת מלך לכה"ג בזה שקרא לו עבדי אדוניכם דמוכח בשררה שמלך שורר עליו, וכן בכה"ג ונביא שהקדים כה"ג לנביא אע"פ שגם בו יש דיני מורא, עיין מאירי בחיבור התשובה מאמר ראשון פ"ה (ע' 126), ומ"מ קדים כה"ג ומשום שהוא מטיל שררתו על נביא, במילא הצלתו קודמת כיון ששררתו חשובה יותר, ומשא"כ בת"ח קדימתו אינה משום שררתו אלא משום חשיבות הגברא עצמו, וכטעם הגמ' הנ"ל שת"ח שמת אין לנו כיוצא בו, בזה אין כלל ראי' מדין שררה דמלך על ת"ח לדין הצלה, ונקטינן דכיון שמשום חשיבות הגברא ת"ח חשוב יותר, במילא הצלתו קודמת, ואין זה ענין כלל למה שכבוד מלך קודם לכבוד ת"ח, ששם הוא מצד שררתו שאינה ענין להצלת הגברא החשוב יותר.
וא"ש בזה מה שתמה בחסדי דוד לתוספתא פ"ב דסנהדרין דלמ"ל ראייה דמלך קודם לכה"ג והרי ודאי מלך עדיף מכולם שאין על גביו אלא ה' אלוקיו, והוא שליט עליון, וכן רק בו חיובי ודיני אימתו עליך, עיי"ש, ולהנ"ל כיון שמבואר מקראי כמוש"כ הרמב"ם שבסתירה בין הנהגת מורא בין מלך וכה"ג אין עדיפות למלך, ואדרבא משמע דכה"ג עדיף, ס"ד למילף מינא שמשרתו חשובה יותר אע"פ שאין הנהגתו מחמת משרה זו מחייבתו כשם שמשרת מלך מחייבת את המלך, ולזה בעי ילפותא מקרא שקראו עבדי אדוניך בלשון עבדות וזלזול שבע"כ מזה שמצד עצמו חשיבות משרתו של מלך עדיפא על כה"ג, אע"פ שגזיה"כ הוא שבסתירה בין ב' ההנהגות קדים כה"ג, ומ"מ מצד עצמו מלך עדיף, ומש"ה הצלתו מצד מלך קודמת להצלת כה"ג מצד מה שהוא כה"ג.
ונמצא לפי"ז דברי הרמב"ם כאן שכ' עדיפות מלך על נביא מקורו הוא מסוגיא הנ"ל שהנהגת מלכות יותר מחייבת מהנהגת נביא, ומש"ה בסתירה שבין שניהם אזלינן בתר המחייב של הנהגת מלכות, אבל מצד דיני כבוד של הגברא אין כלל ראי' מסוגיא הנ"ל, ובמילא בחזקיה וישעי' שלא קרא לו חזקיה ולא בא, שזה ודאי נגד המבואר כאן ברמב"ם דכל העם באין לפניו בעת שירצה, וזה מחייב גם נביא, ורק כה"ג כ' הרמב"ם שאינו בא אלא אם ירצה, אלא שחזקיה סבר שע"י שהוא מלך יש עי"ז חשיבות בגברא שמצד חשיבות זו יש לו לישעי' לבוא אליו, וישעי' סבר שכל שאינו מצד החיוב של אימתו עליך מצד שררתו, אין חשיבות לחזקי' עליו, ומש"ה לבקר שלא מחמת השררה אדרבה איהו חשיב טפי ויבוא חזקיהו אליו (וכמובן שאין להקשות אי ס"ד הגברא חשיב טפי מ"ט אין נביא קודם בהצלה מצד הגברא כת"ח לגבי מלך, דהתם הגברא מצד עצמו חשוב וכטעם הגמ' הנ"ל דאין לנו כיוצא בו, אבל כאן החשיבות מצד התואר לא עדיפא להכריע בהצלה של המשרה עצמה אם מלכות עדיפא, ופשוט), וזה מבואר מהא דמגילה דף יד: לא יאה יהירותא לנשי וכו' ותשלח ותקרא לברק ואילו איהי לא אזלא לגביה, ומבואר שהיא היתה חייבת לילך אליו, וצ"ע מ"ש מישעיהו וחזקיהו הנ"ל שלא הוכרע חיוב ישעיהו לילך אצל חזקיהו כיון שהוא נביא אע"פ שחזקיהו מלך, ועיי"ש בעיון יעקב עמד ע"ז עיי"ש, ומבואר כמושנ"ת שהנידון אינו מצד המשרה אלא בחשיבות הגברא ע"י תואר נביא או תואר מלך שעליו, ובזה כיון שהיא אשה והוא איש, ודאי שמכריע חשיבותו מצד איש ושופט על חשיבות האדם מצד נביא, ומה שלא באה אליו אינו אלא מצד יהירותא וכמבואר בגמ' הנ"ל.
ובזה י"ל בהא דמייתי בסוגיא שם קראי דכה"ג עדיף מנביא, דמתחילה מייתי מקרא דומשח אותו שם, צדוק הכהן ונתן הנביא, הקדים צדוק לנתן, ואח"כ מייתי עוד מקרא דיהושע הכהן הגדול אתה ורעיך וכו', וכבר עמד ע"ז ברא"ש שם מאי ואומר ומ"ט לא סגי לי' בקרא קמא, עיי"ש ובס' באר שבע שם, ולמש"כ מקרא קמא רק ראייה שבהנהגה קודם כה"ג לנביא שמה"ט במשיחה צדוק קדם לנתן הנביא, אבל אין ראי' שמחמת חשיבות ההנהגה חייל עי"ז חשיבות יותר בגברא, וע"ז מייתי מקרא דיהושע שמיירי על אמירת הקב"ה אליו בקדימה לנביא, ושם ל"ש דיני הנהגה אלא רק חשיבות של הגברא, ושפיר חזינן מהאי קרא שע"י חשיבות ההנהגה חייל יותר חשיבות בגברא ובמילא כה"ג קודם מחמת ההנהגה לנביא ועי"ז הוא קודם להצלה.
