הדרכה לנכד צעיר:
ב"ה, ערב שנת תשי"א לפ"ק
נכדי היקר והנעלה מר נפתלי צבי יהודא חרל"פ שיחי' לאורך חיים טובים ויכתב ויחתם בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים.
בשעות האחרונות של השנה ההולכת ומסתלקת שנת תש"י שאנו עושים סיכום מכל העבר בשנה ההיא כמו שאנו נפגשים עם הדברים הבלתי נאותים שנעשו בו על ידינו, הננו מתמלאים גיל על הדברים הנאותים שעשינו ואשר הנצח הוא רק עמהם. הלא הם שרירין קיימים ולא מתבטלים ומצד זה יש לאחוז בחדות ד' שהיא מעוזינו על מעט הטוב שהבאנו לעולם. אולם זה עצמו מעורר גם כן את הדין לשנה הבאה שצריכים לילך מעלה מעלה ולא להשאר במצב קפוי חלילה. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה שאם אין עולים יורדים.
לזאת, הימים עשרת ימי תשובה הם הימים הממוצעים שבין מעמד השנה הקודמת להשנה הבאה והקב"ה מקדים את עזרו מקודש והוא ממציא עצמו לכל יחיד כמו לכל ציבור אשרי לנו. לכן החיזוק ושמחת ד' בימים אלו מוכרחים ובזה קונים עוז ועצמה תורה ותשובה לכל השנה כולה.
זקינך
חזור על הדברים כי המה קצרים ומכילים הרבה הרבה מאד.
ד"ש וברכת גמר חתימה טובה להרבנים הגאונים הר"מ והמשגיח שליט"א.
הדרכה לתלמידיו:
בין כסא לעשור, ד' תשרי תרפ"ח לפ"ק ועש"ק וילך, פעה"ק ירושלים תובב"א
חברנו הנעלה [הרב ר' יצחק רי"ף] וכל חברנו מבני ישיבתנו המסתופפים כעת בעיה"ק חברון ת"ו.
ברכתכם הגיעני, רב תודה ואשיב ברכה כי תחתמו גם אתם בספרן של צדיקים ותתרוממו בכבוד, כאות נפשכם ונפש חברכם1 הדבוק עמכם בשרשי לבבכם, מצפה צביונכם ותפארתכם.
בעשרת ימי תשובה שעליהם נאמר "דרשו ד' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב", החובה מוטלת להכין לבבנו ולדרוש את ד', ומה היא דרישת ד'? להגדיל את ההרגשה שכל מה שיחסר לנו, הן ברוחניות הן בגשמיות, נבקש רק ממנו יתברך, היינו שההצעה הראשונה תהי' לנו לבקש ממנו, לא כרגיל שבאה היא באחרונה. על רבקה אמנו ע"ה מעידה התורה "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ד'". לא פנתה אל רהבים או אל רופאים אלא שהלכה לדרוש את ד'. אם על מה שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ כל שכן אם מאחרים את דרישת ד' באחרונה שהעון כבד מאוד. להעמיק שד' הוא ראשון והוא אחרון, זהו אחת מהיסודות העיקריות שיש לעמול עליהם בעשרת ימי תשובה.
אמנם לא מתוך עצבות וצורה של הכרח יכולים להגיע למדריגת דרישת ד' כי אם קראוהו בהיותו קרוב וכל מקום שנאמר קריאה היא מתוך חיבה. בימים האלה שהעולם חוזר לראשית תקופתו מתעוררת החיבה הגדולה של הקב"ה שיצר את האדם, חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם אלוקים שנאמר כי בצלם אלוקים עשה את האדם. ואותה החבה מתעוררת בכל שנה ושנה לעומתה וכל העולם מתמלא בחבה. וזהו קרבתו יתברך בימים אלו, ועלינו להשלים את הצלם הלזה שיהי' באמת ראוי לשמו צלם אלקים כי אין הצלם כי אם זה שהיה לפני החטא. בכל שנה ושנה בראשיתה רוצה הקב"ה להעמיד את העולם והאדם, בצורתו האמיתית כלפני חטא עץ הדעת וזהו המשקל אם ראויים לזה או לא.
החיים שלפני החטא רק הם נקראים חיים, שעליהם אנו מתפללים זכרנו לחיים, כתבנו בספר החיים.
סגולה מיוחדת לעליה ולברכה היא הצפי' העמוקה, וביחוד הבטוחה שיגיעו למחוז החפץ (אגרת ה).
לאנשים המקשיבים לקולי הייתי אומר: שמלבד מוסר ההתפעלי, ישתדלו גם לעבור על ספר "מסילת ישרים" כולו, במשך העשרת ימי תשובה, ולהשיג בו בקיאות מחוורה, להשיג מושג על כל הפרקים וענינו, כי לבד ההתעוררות שנמצא בו, הנהו מלא על כל גדותיו בפסוקי תנ"ך ואגדות חז"ל, מהוראות מעשיות בחיי האדם השלם.
רכוש בקיאות של ספר זה יפעל גם על מדת הענוה הגדולה מכולם שרק על ידה זוכים שהקב"ה שוכן בקרבו "ואני את דכא". ובלא ידיעות נדמה לאדם שכבר הוא פועל ועובד, בפרט אם הוא מתעורר, מי יכול לדמות לו.
אחת מהקבלות ביום הכפורים דרוש לקבל, שמלבד לימוד ההתפעלי ירכשו מפעם לפעם ספר אחר ספר בדרך בקיאות מחוורה עד שהנשמה תהיה שבעה מהאורות הגדולות "והשביע בצחצחות נפשך", הלימוד של הבקיאות יהיה דרך הקפה והבנה כדרך שלומדים את המסכת.
מדת הענוה הגדולה מכולם שרק על ידה זוכים שהקב"ה שוכן בקרבו "ואני את דכא"
יתן השי"ת שנחתם לשנה טובה ונזכה לעבדו שכם אחד כרצונו ית"ש. ואתם יקירי תעמדו על הברכה כל אחד ואחד כפי משאלות לבבו הטהורה.
מוקירכם הצעיר והשפל מצפה לישועת ד',
כשתלכו לקברי אבותינו הק' זכרו נא גם אותי שם אמי מרים והרבו להעתיר בעדי והמתפלל בעד חבירו וגו'.
הנ"ל
מניעת הכנת הלב לדרוש את ד' הוא גורם עיקרי לכל עשיית הרע כמפורש בדברי הימים ב', יב,יד אצל רחבעם "ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את ד'" וזה גרם לכל אסוננו, מובן מזה שיסוד התשובה להשיב לנו כל יקרתינו, הכלל והפרט, תלוי בהכנת הלב לדרוש את ד'.
הדרכה לבנו:
ב"ה, י"ג אלול תרצ"ג ב' תבוא
בני יקירי ורעיתך היקרה והילד הנחמד תישאו ברכה מאת ד'.
כל יניקת החיים של ישראל מהעתיד בעת אשר יקויים היעוד "ונשגב ד' לבדו ביום ההוא"
זה עתה קבלתי מכתבך, אמש בלילה עפ"י מודעה שהדביק בנו של הגר"א ראש ב"י הגדתי שיחה. בני הישיבה באו כמעט כולם רק להשיחה. ואמרתי על ענין התשובה וקבלת מלכות שמים בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה. בארתי ענין בן סורר ומורה שדנים אותו על שם סופו, בארתי שכל יניקת החיים של ישראל מהעתיד בעת אשר יקויים היעוד "ונשגב ד' לבדו ביום ההוא" ועל כן מי שהיצה"ר חדר בקרבו, קוצצו מן העתיד ועל כן המשפט שנידון על שם סופו, לא כמו ישמעאל שנאמר עליו באשר הוא שם, שנידון לפי העכשוי שלו. עבירה שגוררת עבירה היא על ידי זה פוסקת היניקה מהעתיד, שהרי מצד העתיד סופו להגיע מעבירה לעבירה עד אין קץ. וזהו "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו". אין היצר מסתפק בשום עבירות היותר גסות, הוא מבקש המיתו. ולפיכך הי' נדרש חלילה שייצא משפט ימות זכאי ואל ימות חייב. אולם ד' ברחמיו "לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו".
ואיך זה, אולם על ידי שמקבלים מלכות שמים, ומחליטים מבלי להסיר עול מלכותו אף במסירות נפש ממש, כי אז יש להיצר דין רודף שרודף אחרי האדם להמיתו ומפני זה עצמו נצולים ממנו כדין רודף אחר חבירו להרגו. ניצולים אותו בנפשו ובזה זובחים להיצה"ר, דוק בזה.
ובארתי גם ענין ההבדל בין שאור שהוא דבר המעמיד, לתבלין שהוא גם כן דבר המעמיד. וכמו שאמרו בכמה דוכתי שאור ותבלין יש להם דין מעמיד דלא בטל, ובכל זאת היצה"ר מכונה בשם שאור בטח גם כן על מה דלא בטל.
ולעומתו התורה נקרא תבלין שהוא גם כן כח המעמיד, בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין. היתה התעוררות, אבל למעשה מי יודע.
עד היום לא סודרה מסעדה. בהאסיפה שקראה הרבנית תחי' יותר ממאה אורחות נשים באו רק שמונה תשע.
כולנו דו"ש באהבה רבה מאחלים לכם כל טוב סלה.
אביכם הדו"ש מעתיר בעדכם מצפה לרחמי שמים מרובים
ד"ש באהבה רבה לידידי הרב זירוהן ולרבי מרדכי גימפל בארג.
ובמכתב נוסף
סקירה קצרה לענין ר"ה מה שיש לדעת זה מה שאין פועלים בכל השנה פועלים בראש השנה. בראש השנה ובעשרת ימי תשובה אפשר להכנס במקום אשר היצר הרע אין לו שליטה להגיע שם. ואז זוכים לחתימה, הכוונה מעין חותם בתוך חותם ביין שמציל מנגיעת נכרי.
קבלו את הימים הנוראים בשמחה ובקדושה.
אביכם המברך אתכם, יעקב משה.
