הגמרא מספרת שהמן הטיל גורל על חודשי השנה, כדי לקבוע את החודש המתאים ביותר לגזֵרת ההשמדה על היהודים. נפל לו בגורל חודש אדר. ואז "שמח שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בחודש שמת בו משה". ומסיימת הגמרא: "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד".
נמצא שלידת משה בשבעה באדר נוסכת אור חדש על מיתתו שהיתה אף היא בשבעה באדר; לולא שנולד באותו יום, היה ניתן לבאר שמיתתו היא מורה על ההעדר והחסרון. אך כאשר נולד באותו יום, זה מורה שאין מיתתו אלא השלמה ושלימות, שביום זה מלאו ימיו, ומיתתו היא בבחינת "נעוץ סופו בתחילתו". וכן נכתב בספר רשימות לב, פורים, שנת תשל"ח, בשם מרן בעל הפחד יצחק זצ"ל, וז"ל: "מהגמרא מוכח שהמן לא ידע הסוד שסופו נעוץ בתחילתו, וטעה שסוף הוא הסוף, שאמרו 'כיון שנפל פור בחודש אדר שמח המן שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד', וסופו נעוץ בתחילתו".
והגאון רבי יונתן דיוויד שליט"א ביאר עוד, שנאמר [ישעיה נה, יג] "תחת הנעצוץ יעלה ברוש", ודרשו על כך חכמים [מגילה י:] "'תחת הנעצוץ' תחת המן הרשע... 'יעלה ברוש' זה מרדכי, שנקרא ראש לכל הבשמים". והלשון "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" הוא הד לסוד של "נעוץ סופו בתחילתו", שהרי "נעצוץ" מורה על "נעוץ", ו"ברוש" ["ראש לכל הבשמים"] מורה על תחילה. והמקרא בא להודיעך שמהותה של גאולת פורים היא "נעוץ סופו בתחילתו".
ויש בזה הטעמה נפלאה; הנה לשון הגמרא [מגילה יג:] הוא "תנא, כיון שנפל פור בחודש אדר, [המן] שמח שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד". ויש לעורר בזה שלש שאלות; (א) הרי המן ידע היטב שמשה מת בחודש אדר, שהרי מחמת כן בתחילה שמח שמחה גדולה ש"נפל לי פור בירח שמת בו משה", ורק לא ידע שמשה גם נולד בחודש זה, ומדוע אמרו "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד" [כן הקשו האחרונים; בית לוי שם, יערות דבש ח"ב דרוש ב, דרשות הצל"ח (דרוש נד), ועוד]. (ב) מדוע הקדימו המיתה ללידה ["ולא היה יודע שבשבעה באדר מת, ובשבעה באדר נולד"], הרי לידת אדם קודמת למיתתו [כן הקשה החת"ס בחידושיו שם]. (ג) אם המן ידע את זמן פטירת משה, מדוע לא ידע גם כן את זמן לידתו [כן העיר המהרש"א שם].
אמנם לפי דבריו כאן שאלות אלו מתיישבות ברווחה; המן טעה בהבנת מיתת משה, כי הוא הבין שמיתת משה מורה על העדר וחסרון, ולא ידע את הסוד של [ספר היצירה פ"א מ"ז] "נעוץ סופו בתחילתו", שלפיו מיתת משה מורה על ההשלמה ולא על הסוף. לכך אמרו "ולא היה יודע שבשבעה באדר מת", פירושו שהוא לא תפס נכונה את מיתת משה. לכך הקדימו בגמרא את מיתת משה ללידתו, כדי להורות באצבע שאיירי כאן בסוד של "נעוץ סופו בתחילתו", וכמו שבמלים "נעוץ סופו בתחילתו" הסוף מוזכר קודם, כך בגמרא הזכירו את הסוף קודם. וממילא ניתן לומר שהמן אכן גם ידע שלידת משה היתה בשבעה באדר, אך לא ייחס לכך שום חשיבות, כי הואיל ומשה מת בשבעה באדר, לשיטתו אין זה מעלה ומוריד כלום שנולד בשבעה באדר. ודו"ק.
[הערה לס' אור חדש]
