שלום

 

 

"ונתתי שלום בארץ

ושכבתם ואין מחריד

והשבתי חיה רעה מן הארץ

וחרב לא תעבר בארצכם" (ויקרא כ"ו, ו).

 

המהר"ל מפראג מבאר כי המושג שלום לקוח מהמילים שלם ושלמות.

ואכן רוב פסוקי התורה הכוללים את המילה "שלום", מציינים מצב של שלווה ושלמות.

אמנם היום הורד מושג זה למובן של חוסר מלחמה והעדר מריבה. אבל זהו צמצום של השלום אשר מובנו הוא השלמות והמצב האידיאלי בו שרוי העם או העולם.

וכך כותב האברבנאל בפירושו לפרקי אבות (א', י"ב):

"ובכל מקום שנזכר שלום בכתוב חשבו המפרשים שענינו תמיד הסכמה בין הכתות המתקוטטות כמו שאמרו חז"ל עמון ומואב עשו שלום ביניהם. "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום". ולכן פירשו "אוהב שלום ורודף שלום", שיהיה האדם משים שלום בין חבריו המתקוטטים. והביאו על זה משלים מפסוקים ומאמרים סובבים כולם על הקוטב הזה כאילו עניין השלום לדבריהם לא ייפול כי אם במקום שיש קטטה ומריבה קודמת. והנה לא הכירו את מעלת השלום ולא ראו את יקר תפארת גדולתו לפי, שעם היות שיאמר על הסכמת המריבים כמו שחשבו,  הנה גם כן יאמר שלום מזולת מריבה וקטטה על הטוב המשותף ועל הסכמת האנשים ואהבתם זה לזה שהוא הדבר ההכרחי בקיבוץ המדיני והוא החוט הקושר והמכוון את כולם.

ובכלל, יאמר השלום על בריאות הדבר ושלמותו וטובו ויופיו. ולכן נקרא "ה' שלום" לפי שהוא הקושר את העולם ומעמיד הנמצאים על סדר בצביונים וקומתם, כי כאשר יהיה הדבר בסידרו הראוי יהיה בשלום ובמישור. ועל זה הצד הוטל זה השם בבעלי חיים כמו שאמר "לך נא ראה את שלום אחיך ושלום הצאן", וידוע שאישי הצאן אינם נלחמים אבל השלום הנאמר בהם הוא ההתאחדות וטוב על הסידור. ולכן אמרה התורה "לא תדרוש את שלומם וטובתם", שהשלום הוא שם נרדף לטוב ולבריאות.

ואמר הנביא "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע", כי כמו שהאור הוא ההיפך החושך, כך השלום שהוא היפך הרע. ואת זה לעומת זה עשה האלוקים.

ומפני זה תמצא שֵם השלום גם בדברים שאינם חיים. אמר "וישאל דוד את שלום יואב ואת שלום העם ואת שלום המלחמה", ואף שנפרש שלום יואב על הסכמתו עם העם, ושלום העם – הסכמתם אלו עם אלו, מה נאמר בשלום המלחמה, כי מי נתן שלום במלחמה. אלא ששם שלום הנחתו הראשונה על השלמות והדבר המלא והשלם לא יחסר כל בו. וכאשר תיפול בין האנשים מריבה וקטטה ויבואו לידי הסכמה, יאמר על זה שלום לפי שהוא דומה לשלמות והבריאות והטוב שהיה באותו קבוץ  וחבור" (ועיין גם ב"עקידת יצחק", נשא שער ע"ד).

המחלוקת... המביאה שלום

על פי ההבנה הנמוכה של המושג "שלום" – העדר מריבה – היה ראוי שלא ידגיש האדם או האומה את המיוחד שבהם על זולתם, אלא ימעיטו בניגודים וייחודיים ויחנכו לאוניברסליות כדי למנוע מריבות. אך משהבנו שמובן ה"שלום" הוא שלמות ובריאות, הרי שהשלום מופיע דווקא ע"י כך שכל כוח ודעה מופיעים בתפקיד ובמדרגה השלימה שלהם והמיוחדת להם.

 

וכך כותב הרב קוק זצ"ל:

"שלום, השם הנערץ והנקדש הזה, נמצאהו מושאל ברוב הפעמים רק לשלילת המחלוקת והמדנים, אבל לא זהו השלום שהוא האחד מעמודי העולם, ולא על דבר של שלילה נוכל לומר שרק הוא יהיה הכלי האחד המחזיק ברכה לישראל. אבל השלום שאנחנו חייבים להיות רודפים אחריו הוא השלום המצוי במציאות מצד עצם שלמותו, לא בעבור החסרונות הקודמים להעדרו. השלום הוא היחס האמיתי שראוי להיות בין חלקי האומה הפרטיים..." (אורות התשובה, מאמר "שלום בשם").

ועוד כותב הרב קוק זצ"ל:

"יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא ייבנה כי אם ע"י צביון אחד בדעות ותכונות, וא"כ כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים בזה שהם גורמים למחלוקת והיפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא ע"י הערך של ריבוי השלום.

הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו ועניינו, ואדרבא גם העניינים הנראים כמיותרים או סותרים, ייראו כשמתגלה אמיתת החכמה לכל צדדיה, שרק ע"י קבוץ כל החלקים, וכל הפרטים, וכל הדעות הנראות שונות, וכל המקצועות החלוקים – דווקא על ידם ייראה אור האמת והצדק, ודעת ה' יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת" (עולת ראיה א', עמ' ש"ל).

 

הקנאה לאמת אינה סותרת אפוא את השלום אלא משלימה את העולם בכך שמעמידה הכל על מקומו, ועל כן פינחס אשר קינא לה' מתברך בברכת השלום "פנחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" (ילקוט שמעוני פינחס תשע"א).

וכן התוכחה אף שלכאורה עלולה ליצור מריבה הרי היא מביאה לתיקון ושלמות ועל כן "אמר ריש-לקיש תוכחה מביאה לידי שלום... כל שלום שאין עמו תוכחה אינו שלום" (ב"ב נ"ד).

 

פנים רבות לשלום

לאור כל זאת יובנו דברי חז"ל שקראו "שלום" לתופעות ומושגים שאינם קשורים להיפך מריבה אלא למציאות מושלמת, ולהלן כמה וכמה דוגמאות:

א. "שמו של הקב"ה" – שלום" (שבת י') וכן הוא נקרא "שלום העולמים" (בראשית רבה ס"ו ב').
ב. "אמר רבי יהושע: גדול הוא השלום שישראל נקראים שלום" (דרך ארץ זוטא, פרק השלום).
ג. "דברי תורה נקראים שלום"(ערכין ט"ו).
ואף הפסוק בזכריה (ח' י'): "וליוצא ולבא אין שלום" נדרש ברוח זו: "אמר רב: כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא – שוב אין לו שלום, ושמואל אמר: זה הפורש מתלמוד למשנה.

ד. "שבת הוא שלום" (זוהר הקדוש חלק ג' קע"ו) "נר שבת – שלום" (שבת כ"ה).

ה. "הקרבנות אינן אלא שלום" (תנחומא).

ו. "רבי יוסי הגלילי אומר: שמו של משיח נקרא שלום" (דרך ארץ זוטא, פרק השלום).
ז. "כל אדם שאין לו אשה שרוי... בלא שלום" (יבמות ס"ב ע"ב).
ח. "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה" (זכריה ח', י"ט) ודורשת הגמרא: "בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום- צום" (רה"ש י"ח ע"א) מהו המצב המוגדר כשלום – נחלקו הראשונים: שלום – "אין יד העכו"ם תקיפה על ישראל" (רש"י).
שלום – "ישראל שרויין על אדמתן" (רשב"א).
שלום – "בית המקדש וישראל שרויין על אדמתן" (ריטב"א).

ט. סיום ברכת כהנים "וישם לך שלום" (במדבר ו', כ"ו) נדרש ע"י הספרי נשא: "...שלום – מלכות בית דוד" שנאמר: "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" (ישעיה ט', ו').

י. "ושבתי בשלום אל בית אבי" (בראשית כ"ח, כ"א) – "שלום מן החטא, שלא אלמד ממעשי לבן" (רש"י).

י"א. "גדול השלום שדרי רום צריכין שלום, שנאמר: 'עושה שלום במרומיו' (ספרי, שופטים כ', י') העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות – הן צריכין שלום" (במדבר רבה ה', י"ב).

י"ב. "גדול כוח השלום, שאף המתים צריכים שלום, שנאמר: 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום'" (ספרי, נשא).

 

"שים שלום" – בישראל

שלום במובן של העדר מריבה, מוצאים אנו דווקא בישראל, בינם לבין עצמם, שזוהי השלמות, ולא בהכרח ביחסי ישראל והאומות. "שלום יש רק לישראל, ולא לאומות, ולכל העולם יהיה שלום רק לעתיד לבוא" (שמועות הראי"ה, שלח תרצ"א).

בתורה מתואר מצב של שלום, שבמסגרתו ישראל רודפים את אויביהם:

"ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבר בארצכם, ורדפתם את איביכם ונפלו לפניהם לחרב.

ומפרש הרמב"ן: "בינינו לא תהיינה חיות רעות, אבל נרדוף את אויבינו".

ובתפילת "שים שלום" – "יתפלל שלא תהיה מחלוקת בישראל, ואל יהיה קנאה ושנאה ותחרות, כי כולם יהיו אהובים, אחוזים ואחודים בתכלית האיחוד, אהבה, אחווה ורעות, ויהיה כל ישראל נפש אחת" (יערות דבש).

 

טוב שלום – בארץ ישראל השלמה

א. ישיבת ישראל בכל ארץ ישראל בשלמות מהווה תנאי להשראת השכינה בעולם "וכמו שהשכינה אינה בשלמות כל עוד שבית המקדש אינו בשלמות על מכונו – כן השכינה, גם כן אינה בשלמות כל זמן שארץ ישראל אינה בשלמות גבוליה, שהיא מנחל מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ("חסד לאברהם" עין הארץ, נהר ז').

וכן כתב הרב קוק זצ"ל לגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה: "כי אין ספק בדבר שכל זמן שלא יתוקן מצב ישראל ע"י השבת גזילת ארצו אליו, - לא תשא המלחמה הנוראה הזאת כל פרי לשלום האנושי הכללי" (אגרות הראי"ה אג' תתר"ט).

ב. תיאור השלום בתורה "ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם"( ויקרא כ"ו, ו) מתפרש ע"י האור החיים הקדוש: "שכל העולם יכירו וידעו כי הוא ארצכם, ואין לזרים אתכם בה – ובזה לא יהיה לכם אפילו מיחוש תשבו לבטח.

ג. על פי הבנה זו נוכל להבין את הפסוק: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה... וקראת אליה לשלום" מסביר ה"שפת אמת" (סוכות תרנ"ג): "כי אפילו מלחמת בני ישראל הוא בבחינת שלום, שרוצים לקרב כל האומות, ושיכניעו עצמן לכנוס תחת כנפי השכינה". כדברי הרב קוק זצ"ל: "מלחמת ה' אשר לישראל...אחרית מלחמה זו היא הבאת השלום המוחלט" (שמועות הראי"ה "אנכי ולא יהיה לך", אלול תרע"ו).

ד. "כרע שכב כארי" (במדבר כ"ד, ט') – "הטעם – שיירש ישראל ארץ כנען, ואחר תשקוט  הארץ" (אבן עזרא).

ה. במצב זה יגיעו אפילו החיות לשלמותן כדברי הרמב"ן (ויקרא כ"ו, ו'): "ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבות רעת מנהגם, ויעמדו על הטבע הראשון, שישוב השלום בעולם, ויחדל הטרף ורעת הבהמה".

 

נמצאנו למדים שמלחמת ישראל על ארצם אינה היפך השלום, אלא היא בבחינת שלום לעולם כולו, כי כאשר יישבו ישראל לבטח בכל נחלתם, תהיה השכינה בשלמות. ואף כל העמים יחיו בשלמות האמיתית שלהם, ומתוך כך יגיעו לקשרי אהבה ואחווה ושלום ורעות, בינם לבין עצמם ובינם לבין עם ישראל.

זוהי דרך השלום האמיתית והעמוקה,

ו"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".

ר' יצחק אמתי