הרמב"ם בספר הראשון מספר היד הוא ספר המדע בפרק חמישי מהלכות ת"ת הלכה א' כתב וז"ל. כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו שאביו הביאו לחיי העוה"ז ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ראה אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו. אביו ורבו נושאים במשא מניח את של רבו ואח"כ של אביו וכו'. ע"כ.
ויש להתעורר בטעם שנתן רבינו לקדימת רבו לשל אביו מפני שרבו מביאו לעוה"ב. הלא במתניתין דכריתות (דף כ"ח) ניתן טעם אחר שלא כרבינו הגדול. דזה לשון מתניתין שם אם זכה הבן לפני הרב הרב קודם את האב בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו ע"כ. ואף שהנראה בפשיטות דרבינו סמך בטעמו על מתניתין דמציעא (ל"ג) ושם מפורש כטעמו. עכ"ז את זה עצמו נבין וצריך טעמא רבה שינוי הטעמים שבין מתניתין דמציעא לכריתות הנ"ל. ומדוע לא בחר רבינו בטעם דמתניתין דכריתות ורק במתניתין דמציעא:
ואולי יתיישב בעזה"ש בהקדם מה שכתב הטור בשם רבינו. ובמה שכתב עוד רבינו בהלכה הנ"ל. דז"ל הטור יורה דעה בסימן רמ"ד. והרמב"ם כתב מי שגדול ממנו בחכמה וראוי ללמוד ממנו אפילו לא למדו כלום צריך לקום ממנו ולנהוג בו כתלמיד עם רבו וכו' ע"כ ועיין ב"י שם. וכן פסק הרמ"א ז"ל בהגהותיו בסימן הנ"ל. וז"ל רבינו הגדול עוד בהלכה הנ"ל. אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו. ואם הי' אביו ת"ח פודה את אביו תחילה. ואם הי' אביו שקול כנגד רבו משיב אבידת אביו ואח"כ משיב אבידת רבו ע"כ. [כן היא הגירסא הנכונה וכן גריס רבינו בעצמו בספר המצות שלו. וכן כתבו הגהות מימוניות וכן כתב הב"י בטור שם סימן רמ"ב ורמ"א ז"ל. וכן הוא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל במציעא. וכן כתב רבינו הר"מ ז"ל בעצמו בהלכות גזילה ואבידה].
וא"כ יתורץ בטוב טעם דמתניתין דמציעא וכן הרמב"ם ז"ל שהתחילו בענין אבידה. ושמה אף אם אביו ת"ח ואינו ראוי ללמוד מרבו רק אם איננו שקול כרבו רבו קודם. וא"כ אין ליתן הטעם כמתניתין דכריתות שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו. דבאמת הלא אינו מחוייב האב בכבוד הרב. אף שאינו שקול ודומה בדומה לרבו מ"מ עדיין אינו מוכרח שראוי ללמוד ממנו ומ"מ רבו קודם. ולכן מהצורך להטעם שאביו הביאו לעוה"ז ורבו לעוה"ב כטעם דמציעא ורבינו. משא"כ במתניתין דכריתות הנ"ל. שלשונה. הרב קודם את האב בכל מקום. וא"כ ודאי נכלל גם פדי' בזה. ומוכרח הדבר שהאב אינו ת"ח כלל דאם הי' ת"ח הלא לענין פדי' האב קודם וכדברי רבינו הנ"ל. וכיון שאינו ת"ח כלל בודאי האב מחוייב בכבוד הרב דהלא ראוי א"כ ללמוד מהרב ולכן שפיר נתנה משנתנו דכריתות הטעם שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו ופשוט בעזה"ש:
[יד יצחק]
