Throughout their travels in the desert, the Israelites were commanded to set up their tents around tribal flags:
“The Israelites shall encamp with each person near the banner carrying his paternal family’s insignia. They shall encamp at a distance around the Communion Tent.” (Num. 2:2)
What is the significance of these banners?
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:3) says that the inspiration for the banners came from Mount Sinai. Twenty-two thousand chariots of angels, each one decked out with flags, attended the Revelation of the Torah. The Israelites immediately desired to have flags just like the angels, and God agreed. This request for flags, the Midrash teaches, is described in the Song of Songs (2:4): “He brought me to the wine-house, and His banner over me is love.”
From the Midrash we understand that banners relate to some inherent characteristic of angels, though not of people. But we are left with many questions. Why do angels bear flags? Why does the verse refer to Sinai as a “wine-house”? And what is the connection between banners and love?
The Specialized Service of Angels
According to the Zohar, the banners of the four major encampments (in each direction: north, south, east and west) corresponded to the four sides or “faces” of the supernal Merkavah (Chariot) in Ezekiel’s mystical vision. Since these four “faces” represent fundamental divine attributes, each encampment related to a particular divine quality.
Before we can explain the meaning of the flags and their connection to angels, we must first understand what an angel is. The Hebrew word mal'ach literally means “messenger.” An angel is essentially a divine messenger meant to fulfill a specific mission. An angel cannot perform a task, important though it may be, other than the specific mission for which it was designated.
Now we can better understand the function of the angels’ flags. A banner proclaims a distinctive function or trait. Each angel, limited to a very specific area of divine service, carries its own distinguishing flag. These flags may be compared to military uniforms, where the dress and insignia indicate a soldier’s unit and assignment.
Human beings, on the other hand, are not limited to serving God in one particular manner. Our divine image encompasses all spiritual spheres (see Nefesh Hachaim 1:10). For us, a banner is too restricting; it does not reflect our true spiritual essence.
Nonetheless, the Jewish people saw in the angelic banners of Sinai an inspiring sight that appealed to them, albeit in a non-obligatory way. Every person has special talents and interests, based on individual character traits and his soul’s inner root. We are not limited in serving God in this particular way, but we are certainly more inclined towards those activities for which we have a natural proclivity. For example, a kind-hearted person may concentrate on serving God with acts of compassion and chesed; a strong-willed individual, with acts of courage and self-sacrifice; and so on.
The Jewish people desired flags like those the angels bore at Sinai. They wanted every individual to be able to choose an aspect of divine service that suits his personality, just as each angel executes a specific function, as defined by his flag.
The Wine-House
It is now clear why the verse refers to Mount Sinai as a “wine-house.” Drinking wine releases our inhibitions, revealing our inner character. In the words of the Talmud (Eiruvin 65a), “Wine enters, secrets emerge.” The Israelites envied the beauty and joy they witnessed in divine service of the angels. The root of this pleasantness lies in the innate affinity the angels feel towards their service. Each angel naturally identifies with its particular mission. The Jewish people sought to uncover and emphasize every individual’s personal strengths, in the same way that wine liberates and highlights one’s inner characteristics.
This individualized worship, however, only applies to the service of the heart and the character traits. The banners reflect our feelings of love and joy when serving God — “His banner over me is love” — but the banners are not directly connected to the service itself. Within the framework of Torah study and practical mitzvot, there is no need for distinctive forms of service. Therefore, no banners flew over the central Communion Tent where the luchot (the stone tablets with the Ten Commandments) were stored, since the Torah and its mitzvot relate equally to all souls. [R' Chanan Morrison]
במדרש: "אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב: 'נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל'? בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בסיני כו' ירדו עמו כ"ב אלפים מרכבות של מלאכי השרת כו' והיו כולם דגלי דגלים כו' כיון שראו אותם ישראל מיד נתאוו ליעשות דגלים כמותם דכתיב: 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה'. אמר הקב"ה: חייכם אני אעשה אתכם דגלים כמו שהתאויתם דכתיב: 'ימלא ד' כל משאלותיך'"
נלע"ד לבאר ענין הדגלים, שנראה שהוא עצמי במלאכי השרת, ומקרי בישראל. דהנה, ענין הד' דגלים הם כנגד ד' פנים שבמרכבה העליונה, שהוא כנגד כללות המדות חגת"ם, שהוא חד"ר, והמדה הכוללת אותן והנפעלת מהן, כדוגמת אמ"ר ועפר, שהוא נפעל, וגם כולל. והנה במלאכי השרת, שהם בעבודתם מוטבעים, ואין להם אפשרות לצאת מענין מצבם לשנות מעבודה לעבודה, והם ג"כ פרטיים דוקא במה שנתיחדו, בהם יתכן ודאי דגלים מיוחדים, כי אין החפץ תלוי בהם לבחור בענין זולת טבעם. מה שאין כן בני אדם שהם כוללים כל המדרגות, וכמו שביאר הגר"ח ז"ל בנפש החיים בביאור צלם אלהים, א"כ לא שייך כלל דגלים, שכולם יכולים לעבוד בכל הדרכים הכל לפי הצורך.
אלא שמכל מקום כל אחד מוטבע במדה פרטית ג"כ בפני עצמו ע"פ שורש נשמתו, וג"כ ע"פ מזג גופו, ואע"פ שאין שורש הנשמה וגם המזג מכריח את האדם שלא לסור מדרכו, מ"מ ודאי תשוקתו יותר גדולה בעבודה שטבעו מוכשר לה. ולזה נתאוו ישראל, שינתנו להם דרכים וכח לבחור לכל אחד עבודה כפי נטייתו דוגמת מלאכי השרת, וזהו ענין הדגלים. על כן אמר: "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה", דימה כאן הר סיני לבית היין. כי נודע מדברי הטבעים בסגולת היין שמגביר את כח התכונה הטבעית, ע"כ "נכנס יין יצא סוד", וכאן ג"כ מצד חמדת נועם העבודה הקדושה שראו ממלאכי השרת, וראו אותם חונים איש על דגלו כפי טבעו, נתעוררו ג"כ לבקש עבודה כל אחד כפי טבעו כטבע היין להגביר כח הטבע של האדם, כי תעורר את הרחום לרחמים והגיבור לגבורה וכיו"ב. ע"כ "ודגלו עלי אהבה", שאהבתי ג"כ חילוק העבודה שתהיה פונה לפי טבעו של כל אחד ע"פ הילוכו בקודש. אבל ענין הדגלים לא יתכנו כ"א ע"פ דרך העבודה שבלב, וכל עניני המדות המיוסדות על טהרות הקודש המסור לכל אחד ואחד, אבל עצם מצות התורה אין שייך בהן דגלים ופרטים וכולם שוים לטובה. ע"כ אמר "נרננה בישועתך", רינה של תורה, "ובשם אלהינו נדגל", שע"פ רינה של תורה ורינה של חדות ד' שייך ענין דגלים, ועי"ז "ימלא ד' כל משאלותיך" אפי' בענין עבודתו ית' מענין שלבו חושק בטבעו. [מדבר שור דרוש שלישי]
