From a weekly email of a rabbi in a prominent shul:
Rabbi Harold Kushner passed away two weeks ago. When he was a young congregational rabbi, tragedy struck his family. His 3-year-old son Aaron was diagnosed with progeria syndrome, a disease that leads to premature aging. This diagnosis condemned Aaron to an early death, and he passed away in 1977 at age 14.
In his grief, Kushner wrestled with the question of how God lets the righteous suffer. For generations, theologians and philosophers have searched for what is called theodicy, a vindication of divine justice in this world. Four years after Aaron’s death, Kushner published his own response to this question; the book, When Bad Things Happen to Good People, became an international bestseller. Kushner went on to become an author and lecturer whose wisdom touched millions of people around the world.
Kushner’s response to this question was heterodox. He argued that God actually didn’t have the power to prevent catastrophes. As a result, Kushner had to reinterpret many Jewish concepts, including prayer, which he explained as an exercise in virtue, an act of self-transformation. Because of this, his writings were roundly criticized in Orthodox circles.
Whether or not one agrees with Kushner’s views, his book was popular precisely because it dealt with a question that arises frequently but is rarely discussed. For this reason alone, Rabbi Harold Kushner is owed a debt of gratitude.
-----------
My point is not to discuss Harold Kushner the person. He was a tortured soul and Chazal instruct us wisely not to judge others until we are in their place. In this gilgul, my biggest tzaros have been things like watching the Mets consistently occupy the basement in the 70's and having to wait a long time for the bathroom to free up on El Al. And spending summers in Camp Lavi. I exaggerate slightly as there have been more trying things which with I have dealt but in general I have lived a blessed existence. I am no person to judge - anybody.
However - this notion of "owing a debt of gratitude" to a person who was מחרף and מגדף [blaspheme and scorn] the Living G-d is shameful. Our job as Jews [and especially rabbis] is to strengthen faith and trust in G-d and not deny His Omnipotence רח"ל. That is the ABC of being a Jew. Before everything else.
I want to present the opinion of the Rambam [and Shulchan Aruch] about people who deny basic principals of our faith - with the caveat that in our time THERE IS NO CAPITAL PUNISHMENT carried out for ANY SIN. So the quotes about capital punishment are in theory only. Today. If we would have a Sanhedrin in the לשכת הגזית that would be a different story.
There are no words to encompass the magnitude of the importance of having correct beliefs. This is a HUUUUGE problem today. In our liberal culture - everything goes. ודי למבין.
רמב"ם בהלכות ממרים פרק ג' הלכה ב'
והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול.
וכנ"ל השולחן ערוך (יורה דעה קנ"ח סימן ב):
והאפיקורסים והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל היו נוהגים בארץ ישראל להרגן. אם היה כוח בידו להרגן בסייף בפרהסיא – הורגהו. ואם לאו בא אליו בעלילות עד שיסבב הריגתו.
הלכות עבודה זרה ב-ג
וכל הלאוין האלו בענין אחד הן והוא שלא יפנה אחר עבודת כוכבים וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה הרי זה לוקה ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
הלכות תשובה ג-ו
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים. המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו:
הלכות תשובה ג-ח
שלשה הן הנקראים אפיקורסין. האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם. והמכחיש נבואתו של משה רבינו. והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים. שלשה הן הכופרים בתורה. האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה. וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס. והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה' כגון ההגרים כל אחד משלשה אלו כופר בתורה:
If one writes an email to his congregation and wishes to express gratitude - we have thousands and thousands of Tzadikim, Kedoshim and Tehorim to whom we owe gratitude. For Apikorsim we can have mixed feelings of rachmanus and disdain.
