כָּל לִמּוּד, כָּל הִתְרוֹמְמוּת רוּחָנִית, צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּנוּיִים עַל הַיְסוֹד שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַטִּבְעִית, וְהַהַשְׂכָּלָה הַטִּבְעִית. וְהַהַשְׂכָּלָה הַטִּבְעִית עַצְמָהּ עִם כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת הַטִּבְעִיּוֹת, בַּמִּדָּה הַטּוֹבָה שֶׁל מַעֲמָדָן, מֻכְרָחוֹת הֵן לִהְיוֹת בְּרֵאשִׁיתָן נִשְׁתָּלוֹת עַל יְסוֹד קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, שֶׁהוּא נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַחוֹל, אֶת הַחֹמֶר וְאֶת הַצּוּרָה, בְּצוּרָה עֶלְיוֹנָה אִידֵיאָלִית, בְּאַחְדוּת מְעֻלָּה.
סעיף זה עוסק בבירור יחסי הגומלין בין החול לבין הקודש. חול במובן הטיבעי, פשוט, ישר, אנושי.
כָּל לִמּוּד,
לימוד של קודש
כָּל הִתְרוֹמְמוּת רוּחָנִית, צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּנוּיִים עַל הַיְסוֹד שֶׁל הַהַרְגָּשָׁה הַטִּבְעִית, וְהַהַשְׂכָּלָה הַטִּבְעִית.
ההרגשה הטבעית היא תחושה ישרה. ההשכלה הטיבעית היא סברא הגיונית. כפי שמצאנו בגמרא "סברא למה לי קרא", אם לא ניתן לומר סברא ישרה למה לומר פסוקים. ראשית יש ללמוד על פי ההגיון הטיבעי ורק על בסיסו ניתן להתרומם. אבל
וְהַהַשְׂכָּלָה הַטִּבְעִית עַצְמָהּ עִם כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת הַטִּבְעִיּוֹת, בַּמִּדָּה הַטּוֹבָה שֶׁל מַעֲמָדָן,
השכל והרגש הטיבעיים יכולים להיות עקומים. לכן, מודגש, כי כאן מדובר על "המדה הטובה".
מֻכְרָחוֹת הֵן לִהְיוֹת בְּרֵאשִׁיתָן נִשְׁתָּלוֹת עַל יְסוֹד קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים,
לכן, כדי שיהיו במדה הטובה של מעמדן הן מוכרחות להיות בנויות על יסוד קודש הקדשים.
ההבחנה בין קודש לקודש קדשים היא: קודש הוא בניגוד לחול, "המבדיל בין קודש לחול" ואילו קודש קודשים הוא
שֶׁהוּא נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁל הַחוֹל, אֶת הַחֹמֶר וְאֶת הַצּוּרָה, בְּצוּרָה עֶלְיוֹנָה אִידֵיאָלִית, בְּאַחְדוּת מְעֻלָּה.
כלומר, צריך לבנות את הקודש על יסוד החול. איזה חול? חול בריא, אמיתי אשר צריך להופיע מתוך מדרגה עליונה של קודש קדשים. אם אין חול אין קודש, ואם אין קודש אין חול. כח ההשכלה הנגלית והקודש.
שאלה: מה זה אומר למעשה?
תשובה: יש לבנות את יסודות ההכרות של הקודש על יסוד ההכרות של החול. במובן של דרך ארץ אשר קדמה לעולם. יחד עם זה יש לעצב את השכליות הטבעית והרגש הטבעי ממקור הקודש. כשמלמדים ילדים קטנים אין מלמדים אותם דברים של קודש אלא דברים פשוטים ישרים. אולם גם דברים אלה נובעים מהמקור הטהור של תורה. מלמדים ילד לא לגנוב. אומרים לו: האיש שגנבת ממנו עצוב, אומלל. בונים את התכונות על היסודות הטבעיים שלו.
