המון העם לא יכיר ערך התורה והמשפט הא-להי מצד עצם ענין השלמת הנפש ופארה, אלא מצד הכשרת נתיבות עולם, כי האיש, וכן העם, ההולך בדרכי התורה ומחזיק במעוזה, שלו' והשקט יהי' בגבולו, כי הירא את ד' באמת לא יכעס ולא יתגאה על חברו, לא ישקר ולא יונה, ויהא זהיר בכבוד הבריות.. והנה משה רבנו ע"ה, שבכל עת הי' צריך להיות מוכן לדבור השכינה, כשהי' עסוק להורות לעם ד' הדרך הישר היתה עיקר פעולתו גבוהה מהמדרגה ההמונית.. להתעוררות והתחזקות לקיום התורה מצד יפי תפארתה וטובה המורגש. לזה צריך להיות רגיל בין ההמון, לדעת צאתם ובואם, ולקבוע עמהם לעתים לא רחוקות שיח קודש על אודות הנהגתם, לחזק רוחם בדבר טוב שעשו, להורות להם מה גדלו מעשיהם ונחמדו, כדי שישימו על לב להתחזק במעשה הטוב, ולישר דרכיהם ליסרם ברוח פיו ושבט שפתיו' ועל כל אלה להורות להם נעם התורה וחין ערכה גם בתהלוכות עוה"ז. ולזה אהרן, שהי' אוהב שלו' ורודף שלו', הי' מצוי מאד בין הבריות והי' מראה להם חביון עז התוה"ק לפי ערכם התמידי.. ושמואל, שהי' נביא ד' ובחירו, החזיק בשני הפנים.. גם לחזק לב העם ההמוני להורות להם זיו התורה ונעמה, שהיא מישרת גם דרכי עוה"ז, וגם להפיח רוח החיים האמתיים בקרב בעלי הדעה וכל המון ישראל לעת מצא.