"בהיותי ילד בן 10 התארחו בביתינו במונטרה בני משפחתינו, משפחת רפפורט מירושלים. הם הציעו לאמי,
שאסע איתם באניה לארץ הקודש.
אכן נסעתי והייתי שם כחודשיים.
באתי לספר דבר מופלא החרות בזכרוני. בזמן ששהיתי אז בארץ הקדש, ר' שאול רפפורט ז"ל לקח אותי שבת אחת
מבית וגן לבית המדרש של גור בשכונת גאולה, כדי שאחווה את הסעודה השלישית בבית גור.
והנה עמדתי שם עם ר' שאול, ולפתע בא הגבאי של הרבי הבית ישראל, ואמר שהרבי אמר שיש מקום לידו בשולחן
הגבאי פילס דרך בין מאות חסידים, והושיב אותי ליד הרבי.
מה שאני זוכר מאותו מעמד, זה עיני החסידים החודרות שהתבוננו ספק בהתפעלות ספק בקנאה במחזה המוזר
כיצד ילד בן 10 יושב לו כנסיך קטן ליד הרבי.
רק מאוחר יותר הבינותי את פשר הדברים, אבי מורי הרב שאול וינגורט, זצ"ל, עסק במסירות שלא תתואר
בהצלה בשואה וניסה גם להציל מגיא ההריגה, את בתו של הבית ישראל, שהיתה במחנה שבויים בצרפת
יחד עם משפחתו של אבי.
בסופו של דבר זה לא עלה בידו. וראה זה פלא, הרבי שחש בהכרת הטוב על כל המאמצים, מצא דרך ייחודית,
לבטא את הרגשתו ותחושתו".
[זכרונות השרידי אש, הרב אברהם אבא וינגורט שליט"א]
