יש לי חבר במילואים שאנחנו מכירים כבר מעל 30 שנה.
כשהייתי מ"מ צעיר בגדוד הוא הגיע בתור קצין מטה.
הוא גר בתל אביב, הוריו גרים בצפון תל אביב והם ממש לא מוגדרים דתיים, אני מעריך שדעתם בנושאים רבים הפוכה מדעתי, בנושא היהדות הוא לא פעם מפתיע אותי.
במבצע "צוק איתן", באחד מלילות השבת ראיתי אותו עושה קידוש לחבריו כשהוא שם בד על ראשו ומקריא מתוך הטלפון הנייד את נוסח הקידוש.
צחקתי לעצמי ואמרתי שרבי לוי יצחק מברדיטשב היה עושה מזה מטעמים בשמיים.
החבר הזה הפתיע אותי שוב לפני כשבועיים, הוא התקשר אלי ואמר לי שהוריו לא ביקרו מעולם במערת המכפלה וגם הוא עצמו ביקר שם לפני 30 שנה, כאשר היה בצבא והגדוד שלנו שירת באזור חברון. מאז הוא לא זכה להגיע למערה.
מפאת גילה המבוגר אימו ביקשה ממנו שיקח אותה למערת המכפלה. מכיוון שהם אינם מכירים את האזור וקצת חוששים הוא שאל האם אוכל ללוותם למערה.
אמרתי לו שזו זכות בשבילי ללוות אותם.
ביום שישי האחרון הם הגיעו, בהתחלה באו לביתנו, ראיתי בפניהם הלם כשנחתו אצלנו בגוש עציון. להערכתי הם מעולם לא עברו את הקו הירוק.
הם הדגישו כל העת שהדרך הייתה מדהימה והנוף עוצר נשימה.
לאחר האירוח הקצר בביתנו עלינו על הרכבים ונסענו לכיוון קרית ארבע וחברון.
כשהגענו לחניה של המערה האמא זינקה מהרכב כמו אילה, למרות גילה המבוגר, היא החלה ללכת לכיוון המערה כשאנחנו הולכים אחריה.
כשניכנסנו העיניים שלה התמלאו בדמעות, היא הסתובבה כשידיה כל הזמן פתוחות ופרושות לצדדים, כאילו היא רוצה לתפוס את השפע הרב הקיים במקום.
למרות שהיא מלמלה מילים בינה לבין עצמה יחסית בשקט שמעתי את המילים שהיא הוציאה מפיה 'לא יאמן!! כל מה שכתוב בתורה נמצא פה. אברהם אבינו ושרה אמנו וגם יעקב ולאה' היא המשיכה להסתובב ולהתפלל בין החדרים ובתוכם כשעיניה בורקות ושפתיה ממלמלות בקשות ותפילות.
קינאתי בתמימות ובהתרגשות שלה.
בינתיים חברי ואביו החליטו שהם רוצים להניח תפילין. בהתחלה ניסיתי קצת לעזור וכשהבנתי שהם רוצים להניח לבד שחררתי, אני לא בטוח שהנחת התפילין היתה בדיוק לפי ההלכה אולי יותר נכון לומר שבטוח שלא, אבל אני כן בטוח שבורא עולם בשמיים שמח בילדיו שהגיעו מרחוק וניסו להתחבר אל יהדותם ולקיים את מצוותיו.
----
יש לי חבר נוסף, קיבוצניק מקיבוץ של השומר הצעיר בצפון הארץ, שלפני כמה שנים הגיע איתנו למערת המכפלה בערב יום הכיפורים.
בשלב מסויים הוא התלונן על כאבים ולחצים בחזה.
הזמנו טיפול נמרץ ולאחר בדיקה התברר שהוא עבר התקף לב קל.
כששאלתי אותו 'מה קרה לך, הרי אתה בכושר מצויין?'
הוא ענה לי 'הלב שלי לא עמד בהתרגשות הזאת'
שאלתי 'ממה התרגשת כל כך?'
הוא ענה 'להיות בערב היום הכי קדוש בשנה בקברי אבותינו ואמותינו'.
לפני מספר שנים בנו הבכור חזר בתשובה ובהמשך גם בנו השני.
לפני כמה זמן הוא סיפר לי שגם בתו החלה להתעניין ביהדות. אמרתי לו שאולי כדאי שיבדוק את המזוזות…
כשאני חושב על שני החברים האלה שהם 'גם וגם' אני מאחל לעצמי שאדע תמיד ללכת בדרכי, שאני לא מתבייש שהיא יותר יהודית מדמוקרטית ושאדע להכיל את אחיי ואחיותי שהם 'גם וגם' לפעמים הם יותר דמוקרטים אבל שלא אגרום להם להתרחק מיהדותם.
אורי שכטר
