שח פעם מרן (הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך) זצ"ל: כשחמיו לעתיד של רבי מאיר שמחה, בעל האור שמח, בחן אותו כדי לקחתו לחתן, שאל אותו כך. הנה יש תשובה ברמב"ם שכותב לחכמי לוניל, אחר שנשאל על הלכה מסוימת מהיכן מקורו להלכה זו, והשיב הרמב"ם שחיפש במקומו בסנהדרין מכות ובבא קמא ולא מצא, ואח"כ מצא מקור במקום אחר. ובכן, נשאל האור שמח, איזו הלכה חיפש הרמב"ם ולא מצא שם עד שמצא במקום האחר. הבחור המיועד להיות חתן הרהר והשיב: הדין שאשה גולה לערי מקלט, שמקומו היה צריך להיות במכות וסנהדרין ולא נמצא ורק בגיטין דף י"ב בדרך אגב כתוב בגמ' שם האשה "שגלתה" בעלה חייב במזונותיה. לפי גירסא אחרת השיב שהכוונה לדין של מי ששחט את חברו בשני סימנין אם כבר חייב מיתה מדין רוצח, וזה לא נמצא בסנהדרין ומכות, ורק בגיטין בפרק מי שאחזו (דף ע' ע"ב) כתוב "שחט בו שניים או רוב שניים וברח מעידין עליו".
ע"כ סיפר מרן זצ"ל ופניו יוקדות באהבת תורה וחכמיה.
[אגב, פלוני אמר לפניו שבדק את כתב היד של ספר "משך חכמה", והבחין שקטעים רבים נכתבו כהוספות בשנים יותר מאוחרות של רבינו בעל האור שמח. אמר לו מרן (הגרשז"א) זצ"ל: "יישר כחך שהנחת את דעתי, כי זה שנים רבות שמטרידה אותי שאלה, לפי המסופר הוא זצ"ל כתב את ספרו משך חכמה בצעירותו, ואילו אני מרגיש תמיד שיש שם דברי תורה ו'הרגשים' השייכים לאדם בא בימים, ובדבריך הנחת את דעתי"].
"ישורון" ניסן תשס"ה, ע' תצ"ט
