לרפואת יוכבד פייגע בת מיכל יהודית בתיה בתוך שח"י
לזכות ידי"נ ר' אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי פייט שליט"א וכל ב"ב
When one owes money there are two stages. שיעבוד - the lien on his property. גביה - collection. What is the cause [סיבה] and what is the effect [מסובב]? Is there שיעבוד b/c ultimately there will be גביה or is there גביה b/c of the שיעבוד??
Same question with יבום וחליצה. Before the actual performance of יבום וחליצה there is a זיקה [bond - not the illness]. Is there זיקה now b/c of the later יבום or is there יבום as a result of the זיקה?
Is זיקה already a type of אישות meaning that the זיקה alone creates a pseudo marriage or is it merely a "כל העומד" a preparation/potential for a future marriage and that is the extent of it. It is actually a Major Machlokes Bavli-Yerushalmi and thru the Rishonim as well. Nafka Minah? A זיקה that was never brought to fruition w/ יבום or חליצה. If it is merely a futuristic notion then in this case it was nothing. But if there is already a pseudo marriage then it was meaningful even if it was never consummated. [Hopefully we will explain more in the future - our topic now is שיעבוד].
Same question with שיעבוד. Does the מלוה already have a קנין now b/c of the שיעבוד or is it a כל עומד idea? One could argue that if there is already a קנין b/c of the שיעבוד alone, this קנין creates the future גביה. But if the שיעבוד is merely potential but nothing concrete has happened yet [so it is weaker] then we would say that the future גביה is the סיבה which brings abt. the מסובב of the שיעבוד. [Not compelling but one COULD see it that way].
There is a מחלוקת in the Gemara if שיעבוד is דאורייתא or not. The Ramban explains the מחלוקת as follows: Those who hold שיעבודא דאורייתא say that there is a RELIGIOUS obligation to repay debts and the coercion to pay is in the framework of coercing people to fulfill mitzvos. The opinion that שיעבודא לאו דאורייתא holds that there is no religious obligation to pay but a legal one - חובה משפטית ולא דתית [which is not mandated by the Torah].
The Achronim were very disturbed by this Ramban:
1] Reb Shimon [שערי יושר שער ה סימן ב עמוד ז] asked that the idea of coercing people to fulfill mitzvos involves getting them to say "רוצה אני" which doesn't happen when they go and take his money?
2] The Nesivos [סי' לט] asks that if the Ramban is correct that it is a religious obligation then why do we take his money even if he became a שוטה in the meantime? שוטים aren't obligated in mitzvos??!!
3] The Tumim [סי' ע"ב] asks that if the Ramban is correct then if the לוה took a שבועה not to pay and the שבועה takes effect even though he is swearing about a mitzva [when it is בכולל] then he shouldn't have to pay??!! That can't be!!!!!!!!!!!
4] Then there is the question that is independent of the explanation of the Ramban asked by the Pnei Yehoshua: Tosfos [Gittin 50a] proves that Abaye holds שיעבודא לאו דאורייתא. Abaye also holds that למפרע הוא גובה [see Pesachim 30 and we recently had a shiur about that sugya - שמע שם!!]. This is תרתי דסתרי. How can he collect retroactively if מדאורייתא there is no שיעבוד??? [And we can't say that he collects retroactively מדרבנן as we see from Bava Basra 175b].
STAY TUNED ועוד חזון למועד בל"נ!!!!!!!!!!!!!!
שיעבוד וגביה. מקודם בא השיעבוד שכל נכסי הלוה משועבדים להמלוה עד שהשיעבוד יוצא מכח אל הפועל והמלוה גובה חלק מנכסי הלוה כדי לכסות את החוב.וגם שם נופל הספק מהו בזה הסבה ומהו המסובב, כלומר, אם מתוך השיעבוד באה הגביה, או להיפך מתוך דין הגביה בא השיעבוד.
וגם כאן יש לנו אותו הציור של החקירה במושג הזיקה, שג"כ כאן נופל הספק אם שיעבוד זהו מושג הוי, כלומר, כמו שיש קנין החלטי כך יש מושג של קנין שיעבודי ולהמלווה יש גם בההוה כשהוא לעצמו קנין שיעבודי בנכסי הלוה, או דזהו רק מושג של "כל העומד", דכל שיעבוד מושגו הוא שהנכסים עומדים לגבית המלוה, ואע"פ שאין הלכה כב"ש שכל העומד לגבות כגבוי דמי, אבל אם "לאו כגבוי דמי", אבל ס"ס שיעבוד יש עליהם.
ולאחר העיון הגדול בזה נראה דכזה גופא סובבת המחלוקת הגדולה בש"ס ובראשונים אי שיעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא, ובזה נצא מן כמה סבוכים ועיקולים בזה.
כי הנה המחלוקת הנ"ל נוגעת לא רק לענין הגביה מלקוחות ומיורשים אלא גם בנוגע להגביה מהלוה גופא, והראי' דאנו מוכיחים מדאמר עולא, דבר תורה בע"ח בזיבורית, דאית ליה שיעבודא דאורייתא, ונראה ברור דלמדס"ל שיעבודא לאו דאורייתא גם מהלוה גופא לא גבי מדאורייתא, וכבר עמדו ע"ז הראשונים ובראשם הרמב"ן "ומי איכא למימר דמדאורייתא לא נחתינן לנכסיה, והא כתיבי תשלומין בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם"? ותירוצו של הרמב"ן ידוע שכתב "ולדידי לא קשיא, דאנן הכי קא אמרינן, כיון דפריעת בע"ח מצוה מן התורה וכופין על מצות עשה אף אנו יורדין לנכסיו ומקיימינן מצות עשה בעל כרחו", כלומר, כמו שיש כפיה בגופו במ"ע שבגופו, כך יש כפיה בנכסים במ"ע שבממון, ונמצא דכל גדר הגביה הוא רק מצד כפיה על מ"ע, אבל הרבה ראשונים חולקים ע"ז ושואלים בצדק הלא כל כפיה במ"ע הוא רק "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", וכפי הסברו של הרמב"ם (בפ' ב' מהל' גירושין הל' כ'), וא"כ זה לא שייך רק בכפיה שבגופו אבל לא בכפיה שבממון? והנתיבות (בסי' ל"ט) שואל לרמב"ן הנ"ל, א"כ כשנשתטה הלוה אחר ההלואה לא נחתינן לנכסיה דלאו בר מיעבד מצוה נינהו? והתומים (בסי' ע"ב) שואל א"כ כשנשבע שלא למכור לפרוע חובות באופן של כולל שהשבועה חלה שלא לקיים מצוה, לא יוכלו הב"ד לירד לנכסיו? וקושית הפנ"י החזקה מאד בגיטין (נ' ע"א) שהוכיחו שם בתוס' ד"ה "כיון דדיניה", שאביי סבר שיעבודא לאו דאורייתא, ומקשה הפנ"י איך יתכן זאת, הלא אביי בעצמו סובר ד"בע"ח למפרע הוא גובה", וזהו כתרתי דסתרי, דאיך יתכן שלמפרע הוא גובה בשעה שמדאורייתא אין כלל המושג של שיעבוד? וליכא לדחוקי ולומר, דאף בשיעבודא דרבנן נמי שייך למפרע הוא גובה, דא"כ מאי מקשה בגט פשוט בב"ב (קע"ה ע"ב) מרבה אדרבה דאמר גבי בכור גבו קרקע יש לו פי שנים שמזה ראיה דסבר ש"ד, הלא אף אי שיעבודא דרבנן נמי שייך לומר למפרע הוא גובה? [המדות ח"א עמ' י"ח-י"ט]
