וירא בלק. הנה הענין שנכתב פ' הזאת בתורה, מחמת כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, כי בכאן הראה הש"י למשה בנבואה מה שבלק חושב ואיך הוא ירא מישראל, וכן גבי רחב כאשר ראו כי נפל פחדם על האומות הבינו כי הש"י ינחיל להם את הארץ.
“And Balak saw .…” (Bamidbar, 22:1)
This Parsha is written in the Torah because “He showed His people the power of His actions to give them the inheritance of the nations” (Tehilim, 111:6). Here God showed Moshe in a prophetic message what Balak was thinking and how he feared Israel. Also concerning Rachav (Joshua, Ch. 2), when Israel saw that fear of them had spread over the nations, they then understood that God is giving them the land as an inheritance.
This Parsha is written in the Torah because “He showed His people the power of His actions to give them the inheritance of the nations” (Tehilim, 111:6). Here God showed Moshe in a prophetic message what Balak was thinking and how he feared Israel. Also concerning Rachav (Joshua, Ch. 2), when Israel saw that fear of them had spread over the nations, they then understood that God is giving them the land as an inheritance.
ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי. להיות כי בלעם היה יושב ומשתוקק שישלחו אליו מאיזה אומה, ועי"ז נתעורר בלב בלק לשלוח אליו, כי בלעם חשב מחשבות בעוד שהיו ישראל בגלות מצרים לעקור אותם מן העולם כדאיתא במדרש (שמות רבה פרשה א',י"ב) שלשה היו בעצה, אך כשראה שיצאו ממצרים ונעשה להם נסים היה מתיירא בעצמו לקללם והיה יושב ומצפה שישלחו אליו מאיזה אומה, ואז יהיה לו פתחון פה לשאול בה'. וגם הפסוק הזה הוא פסוק התשיעי מהתחלת הסדר ובכל מקום נמצא בפסוק התשיעי כוונה עמוקה מכפי שנראה לעין כל על פי פשוטו.
“And Bilaam said to God, Balak son of Tsippor sent to me.” (Bamidbar, 22:10)
Since Bilaam was sitting and longing that some nation would send for him (to curse Israel), thus it arose in the heart of Balak to summon him. Bilaam had entertained desires to uproot Israel even when they were in exile in Egypt, as it is said in the Midrash (Shemot Rabba, Parsha 1:12), “three advised Pharaoh, Bilaam, Job, and Yitro … Bilaam advised him to destroy them.” Yet after he saw them go out of Egypt and God performing miracles for them he feared cursing them by himself, and waited expectantly for a nation to send for him, and that gave him an excuse to ask of God. Also, this is the ninth verse in the Parsha, and every time the ninth verse appears it contains an intention far deeper than it would seem at first glance according to its plain meaning.
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הנה ענין נחש הוא התעקשות בדבר מבלי להסיר דבר זה מדעתו, וקסם הוא להיפך דהיינו אם הוא מסופק בדבר אם לעשות או לא, רואה אם ילך לו כשורה וכסדר יעשה ואם לאו לא יעשה, וזהו קסם היינו לראות כפי שיתנהג מעצמו ושניהם אסורים שלא במקומם הראוי להם, דהיינו באם ידע האדם בברור את רצון הש"י אסור לו לחשות בדבר ולעזוב הדבר כפי שיתנהג מעצמו, רק צריך להתגבר כארי ולעשות בתקופות, ובמקום שהאדם מסופק בדבר אסור להיות בתוקף, רק להתבונן כפי שיתנהג הדבר בעצמו בלי דעתו כלל, כמו שמצינו בגמ' (חולין צ"ה:) רב בדק במברא היינו שהספינה באה לנגדו בלי שום השתדלותו, מזה הבין כי מה' הוא, ובלתי הסימן הזה לא היה נוסע. ולכן כתיב ביעקב נחש, כי יעקב נקרא האדם שאינו בשלימות ועוד אין לבו נמשך אחר רצון הש"י וכמו שמצינו שהנביא בשעה שמדבר בקטנות ישראל קוראם ע"ש יעקב כמ"ש (עמוס ז',ב') מי יקום יעקב כי קטן הוא, ולכן אמר כי לא נחש ביעקב, בשעה שהנפש מישראל מסופק בדבר לא ילך בעקשות כלל, רק יסלק כל נגיעה מעליו ויראה כמו שיתנהג הש"י כך יעשה הדבר הזה, ולא קסם בישראל היינו מי שלבו נמשך אחר רצון הש"י בשלימות וכשיפול במחשבתו שום דבר היא רק מרצון הש"י שהשפיע לו, ואינו בהתרשלות רק עושה הדבר בתקופות כי באם לאו, יעבור ח"ו על דעת הש"י, ובזה היה בלעם משבח לישראל שכל אחד מכיר את ערכו.
“For there is no divination in Jacob and no magic in Israel, thus in time it will be said to Jacob, what has God wrought?” (Bamidbar, 23:23)
Divination (nachash in Hebrew) is stubbornly holding on to something without letting that thing go out of one’s mind. Magic (kesem in Hebrew) is the opposite, that is, when one equivocates over something, whether to do it or not, waiting and seeing if it turns out well, then doing it, and if doesn’t, then not doing it. This is magic, or waiting to see how something will act of its own accord. Both (kesem and nachash) are forbidden when not used in their proper place. This means that at a time when one knows God’s will with clarity, it is forbidden for him to remain silent and let things happen of their own accord, but must rather strengthen himself like a lion and act with strength. In a place where one is uncertain it is forbidden to act with force, but rather to consider how the action may come out of its own accord without his mental input. This is as we find in the Gemara, (Chullin, 95a), “Rav examined a ferryboat,” for when he reached a river the boat just came to him, without any effort of his own. From this he understood that it was from God, and without this sign he would not have traveled.
Therefore divination (nachash) is written with Jacob, for Jacob is called a man who is not yet in a state of completeness and whose heart is not yet drawn after God’s will. We find that when the prophet is expressing the smallness of Israel he calls it in the name of Jacob, as in (Amos, 7:2), “how shall Jacob stand for he is small?” Therefore he said that there shall be no nachash in Jacob, for at a time when a soul in Israel is uncertain about something not to act stubbornly, but rather remove all negios (personal motive, partiality), from himself, and see that however God acts, that is how he will act in the matter. And no kesem in Israel, meaning that for one whose heart is completely drawn after God, whatever thought that falls into his head is only from God’s will and has been (Divinely) bestowed upon him. (Acting upon this thought) would not be irresponsible but should rather be done with force, for if not, he would, God forbid, be acting against the understanding of God. With this Bilaam was praising Israel, for each one recognizes his level.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. היינו בכל רגע ורגע יודע כל נפש מישראל מקטון ועד גדול מה שהש"י חפץ עתה, ויבינו עפ"י בינת לבבם שעתה רצון הש"י הוא כך, ולא על פי כללים.
“… thus in its time it will be said to Jacob and Israel, what has God wrought?”
This means that at every moment each soul in Israel, from the small to the great, shall know what God wants in the present. Each one shall see God’s will according to his understanding, and not according to the principles.
This means that at every moment each soul in Israel, from the small to the great, shall know what God wants in the present. Each one shall see God’s will according to his understanding, and not according to the principles.
יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. כי בלעם בקש לקלל את ישראל שיוטרד דעתם מטרדות האומות והשפעותם עד שישכח מאתם ד"ת וכמאמר זוה"ק (במדבר רי"ב.) דלא יסגי ולא ירבי רוח קודש, כי מים רבים הם האומות כמ"ש (שיר השירים ח',ז') מים רבים לא יוכלו לכבות.
“Water shall drip from his buckets and his seed shall be in great waters .…” (Bamidbar, 24:7)
Bilaam asked to curse Israel with a mind distressed from the antagonism of the nations, whose influence would eventually cause them to forget the Torah. As it is said in the Holy Zohar (Parshat Balak, 212a), “his seed in the great waters” means that Israel would be in a place where their prophetic spirit would neither grow nor increase.” “Great waters” means the nations, as it is written (Song of Songs, 8:7), “great waters cannot extinguish [love].”
אראנו ולא עתה. כי הוא אמר שעתה אין הש"י משגיח על ישראל רק לעתיד ישגיח, וזה אינו רק לפי תפיסתו שרואה שמעיקים לישראל והקב"ה שותק. אבל באמת בכל דור ודור הקב"ה מצילנו מידם ומשגיח עלינו בהשגחה פרטיות לטובתינו.
“I see it, but not now .…” (Bamidbar, 24:17)
He said that now God is not watching over Israel, but will only watch over them in the future. Yet this is only according to his understanding, for he sees the oppression of Israel and God’s silence. But in truth (as we find written in the Passover Haggadah), in every generation He saves us from their hands, and watches over us with hashgacha pratis (individual providence), God’s personal involvement in each soul of Israel (ensuring our well-being).
וקרקר כל בני שת. הנה בלעם אמר שיקרקר כל מה שהיה בעולם מיום בריאתו, כי באם לא היה דעתו רק להחיים היה די לו לאמור כל בני נח, כי כל החיים בעולם אינם רק בניו. אך מה שאמר שת היה דעתו מהתחלת הבריאה אף אותן שאינם עתה בחיים, ומה שאומר בני שת ולא בני אדם, כי על קין והבל לא היה יכול לראות, כי הם נולדו בתוך הגן חוץ לעוה"ז ובלעם לא היה יכול לראות רק בעוה"ז.
“… and destroy all the descendants of Seth.” (Bamidbar, 24:17)
Here Bilaam said to destroy everything that was in the world from the day of its creation. If his intention was only for those who were alive, it would have been enough to say “all the descendants of Noah,” for all the life in the world was only from Noah’s offspring. Yet he said “Seth” because his intention including everything from creation, even those who are not now alive. The reason he said “descendants of Seth” and not “descendants of Adam” was because he could not see Cain and Abel, who were born in the garden outside of this world, and Bilaam could only see in this world.
Here Bilaam said to destroy everything that was in the world from the day of its creation. If his intention was only for those who were alive, it would have been enough to say “all the descendants of Noah,” for all the life in the world was only from Noah’s offspring. Yet he said “Seth” because his intention including everything from creation, even those who are not now alive. The reason he said “descendants of Seth” and not “descendants of Adam” was because he could not see Cain and Abel, who were born in the garden outside of this world, and Bilaam could only see in this world.
וירא את הקיני וכו' ויאמר איתן מושבך. היינו כי נחקק פרשה בד"ת מאתו וד"ת הם חיים וקיימים לעד.
“And he looked on the Kenites, and he took up his parable and said, your dwelling place is strong, and you put your nest [ken] in a rock.” (Bamidbar, 24:21)
Meaning that from him a Parsha was carved (as in a rock) in the words of Torah, and the words of Torah are living and enduring forever (“your dwelling place is strong”).
והנה איש מבני ישראל בא ויקרב וכו' המדינית וכו'. קודם העונש נקרא איש מבני ישראל אבל אח"כ נקרא איש ישראל, כי אמר בת יתרו מי התיר לך ועשית זאת מחמת שראית שיש לה חלק לעוה"ב, אף אני ג"כ רואה שיש לה חלק לעוה"ב, וע"ז אמר הכתוב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום (משלי כ"ז,א'), כי אף שתראה כי לעתיד יהיה טוב עכ"ז לא תדע במה ינהג ה' בההווה, אבל למשה האיר הש"י איך להתנהג בההווה ע"כ היתה מותרת לו, אבל לעתיד יברר הקב"ה שזה הנפש היה שייך לו בשורשו כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל [מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו], ע"כ יקרא אח"כ איש ישראל.
“And behold, a man of the children of Israel came and brought close to his brethren a woman of Midian before Moshe and before the whole community of Israel .…” (Bamidbar, 25:6)
Before his punishment he was called “a man of the children of Israel” and afterwards he is called “a man of Israel [verse 14].” This man said to Moshe, “who said Yitro’s daughter is permitted to you? You must have seen that she has a portion in the world to come. I too see that the woman of Midian has a portion in the world to come.” On this it is written, “Do not praise tomorrow, for you do not know what the day will bring forth” (Mishlei, 27:1), for even if you see that the future will bring something good you still do not know how God will act at any present given moment. Yet since God shined into Moshe how to act in the present moment, therefore she was permitted to him. And in the future God will make it clear that the soul of this woman of Midian was connected to the root of his soul, as is explained in the writings of the Ari’zal; therefore he is afterwards called “a man of Israel.”
Translation - Betzalel Edwards
