כשאדם משליט את השכל על נפשו, והנהגתו את עצמו אינה הולכת בדרך ההכרעה הטבעית הפשוטה, כי אם ע"פ השפיטה השכלית, הוא מטביע בחלק ידוע מן ההויה כולה את ההטבעה הזאת, שהצד היותר מאיר שבה יגלה את אורו ואת שליטתו, וממילא מתבסם העולם ע"י זה, לפי אותה המדה שהאדם ההוא תופש בו מקום.
When a person empowers [his] mind over his spirit, and the way that he conducts himself is not in accord with the way that simple nature would determine but in accordance with [his] mindful judgment, he embosses a portion of all existence with that stamp, so that its most shining aspect reveals its light and governance. And so the world improves to the degree that this person is involved in it.
ואם הוא מתעלה כ"כ, עד שההכרעה הטבעית שלו הולכת היא - מצד ריבוי תשוקת הנפש אל השכל והיושר - דוקא ע"פ השכל, אז מאיר הוא בעצמיות ההויה את האור הגנוז, עד שמתהפכים חלקים רבים, שהם מצד עצמם עכורים ושפלים, לבהירים ונשאים.
And if he rises so high that—because of his spirit’s vast yearning for intellect and uprightness—his natural decision-making functions in accordance with his intellect, then in the essence of existence the hidden light shines, until many [of its] components that are in themselves ugly and lowly are transformed [and] become radiant and uplifted.
