לזכות רפואת ר' מרדכי דוד בן קריינא ור' מנשה יעקב בן ציפורה בתוך שח"י
מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבתם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו, ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו. [ש"ק א,ב]
מי שבא לקוץ סעיפים הללו, מי שממעט את חילם, את כבודם וחשיבתם אצלנו, הרי הוא ממעט את לשד חיינו, ולנגדו אנו מתקוממים בכל מלא כחנו. [ש"ק א,ב]
A person who comes to cut down these branches [Eretz Yisrael, Torah and Mitzvos and Emunah], to diminish their power, their honor, and their importance to us, diminishes the "marrow" of our lives, and we will rise against him with all our might.
מי שבז לערכים הללו, המתנכר לסודות ולרזים הטמונים בכל דבר, החושב שהוא מבין ומתוך כך מבטל את עולם הרזים, הרי הוא מחוץ לענין, למקום, ולרעיון. למעשה הלה אינו משתמש כלל במפתחות הפנימיים שנמסרו לו והוא שרוי מחוץ להיכל. נגד ההשקפה המצומקת והיבשה דלת הרוח וריקת החזון הזו, מתיצבים אנו בכל נימי נפשנו ולוחמים בכל כוחנו כי ממנה אסון וחרפה וסכנה לכל קיומנו הרוחני באין דלק נשמתי להבעיר בו את עצמות נפשנו היבשות, צפויים אנו לאיבוד מוחלט של כל המערכת העניפה והמפוארה שטבע בנו בורא עולם בתורתו תורת החיים. [רמ"א]
בכללותה של התורה הכתובה והמסורה, ובהשתרגות כל פרטיה, ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה, מצד מגמת חייה היותר עליונים בצורה מאירה בכלל הבנתה והרחבתה, בהגיונותיה, בסגנוני הרצאותיה, בתוצאות השקפותיה, על ההויה, על האלהות, על העולם, על האדם, על היחיד, על החברה, על הטוב ועל הרע, על החיים ועל המות. [ש"ק א, ג]
In the totality of the written and the transmitted [Oral] Torah and the interweaving of all of its particulars is hidden the most elevated and core spiritual image of the desire of [our] nation in terms of the goal of its highest life—an image that glows in the totality of its comprehension and its breadth, its logic, the styles of its expression, the outcomes of its perspectives—regarding existence, Godliness, the world, humanity, the individual, society, good and evil, life and death.
כל מה שההבנה וההכרה התוריית יותר מתגלה באומה, מתבססת יותר ויותר נשמתה בקרבה, וכח החיים שלה מתעלה ומתאדר. [שם]
The more that Torah understanding and recognition are revealed in [our] nation, [the more] is [our nation’s] soul within it well-founded, and [the more] its power of life rises up and grows splendidly strong.
והמעשים הם הבסיסים החמרים, הנושא הממשי, שהתיאוריה הגדולה הזאת מנחת בם את אוצרותיה, וכפי אותה המדה שתתגדל ההבנה התיאורית, בגדולת ערכה, כן יוסף להתנוצץ בקרב האומה כולה האור החבוי אשר במעשים כולם; [שם]
And [our] actions are the physical basis, the tangible element, in which this great theory, places its treasures. And the more the value of [our] theoretical understanding grows, the more the light hidden in all [of our] actions shines in the midst of the [entire] nation.
ותתגלה מדת התפארת שבהיהדות המעשית בכחה לאלהים. [שם]
And [then] the might of the trait of beautiful harmony within practical Judaism for [the sake of] God is revealed.
המעשים התוריים המתבצעים בחיי היחיד והאומה הנם שלוחה נאמנה של התיאוריה הרוחנית האלהית השוכנת בשמים ובארץ כמוה כשליחות קדושה המביאה את דבר שולחה אל כל מקום אשר תגיע. לכן ככל שתגדל ההכרה בערך התיאורי הרוחני העליון כן תתגדל ותתקדש בבצועה המעשי החומרי בשדות הארץ ותגשים את יעודה שניתן לה לתיקון עולם ולקידוש שם שמים ומתוך כך תתפאר במידת התפארת המחברת חזון למעש, תיאוריה למציאות ודבר אלוהים יקום מן הארץ ועד לשמים. [רמ"א]
בביאור מדת התפארת כותב הרב: "והתפארת זו מתן תורה".
יסוד הנוי הוא הכיוון והיחש שבין החלקים ..... החכמה האלהית תיסד התפארת הכללית, דהיינו חוקי חיים שיהיו מועילים לסדר הנהגה שלמה ומשוערת בין כל כחות הנפשיים האנושיים, בין השכל והרגש, בין הגשם והרוח, בין העבר ההוה והעתיד, בין הפרט אל הכלל, בין ההכרות הבאות מחובות האדם לרעהו לההכרות הבאות מיחש האלקים לברואיו, הכל בערך משוער שהוא הפזור האמיתי, זה א"א להשקל בכל נימוס שכלי שבעולם שא"א שלא יעבור באיזה פרט את הנקודה הרצויה, כ"א מאת אדון כל המעשים שהכל גלוי וצפוי לפניו, הוא מסדר את הערכין של חסד ואמת ומשפט וצדקה, עז וגבורה, רחמים ונקמה כל אחת במדתה, וכיון שהחלק החי שבעולם מתנהג בתפארת, כיון שנפש האדם מיוסדת על ערכיה הראויים לה, היא כבר ראויה לפעול פעולות רבות על התפארת החיצונית, בכל מקום אשר תפנה תשכיל, ע"כ התפארת היסודי הוא מתן תורה. [עין איה ברכות ח"ב ברכות נ"ח, ב]
אם כן האומה הישראלית יונקת חיים ממקור החיים העצמיים שלה מתוך שהיא מקושרת למעשים של חיים שהם המצוות "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם", מתוך שהיא מקושרת למחשבות של חיים הנלמדות בתורת החיים "וחיי עולם נטע בתוכנו" "שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך". ומתוך שהיא מקושרת לארץ של חיים היא ארץ ישראל, חיי נשמות אויר ארצך.
יש אשר יכשלו החיים במהלכם ולא יעצרו כח ללכת עם הציורים הרוחניים, ויעף אז הרוח השואף להגשימם במעשה. [שם]
Sometimes life stumbles in its course and lacks the strength to proceed with the spiritual images. Then [our] spirit is too weary to crystallize them into deed.
אז תולד מבוכה והדעות יתפלגו.
Then confusion is born and viewpoints split.
אמיצי הרוח, יאמרו: החיים הם עלולי מחלה, אבל גם עלולים לשוב אל הבריאות השלמה. וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון.
Those who have a courageous spirit say: Life is susceptible to illness, but it is also susceptible to return to complete health. And whatever is joined to life is secure.
על כן לא נעזוב את הדגל, האידיאלים היקרים, הגנוזים בחביוני המעשים, מחוייבים הם לצאת אל האור, דוקא ע"י התגלמותם במעשים;
Therefore, we will not abandon the banner, the precious ideals that are hidden in the alcoves of deeds. [These ideals] will necessarily come to light precisely as a result of having been crystallized into deed.
והם עוד לא נגמרו, לא באו המעשים עד כה לתעודתם, עד שנוכל לומר עליהם, שכבר גמרו את מלאכתם.
These deeds are not yet completed, they have not yet reached their goal, when we will be able to say that they have completed their work.
הם צריכים להאיר את כל חשכת החיים, והחושך עדנה גדול הוא ורב מאד.
They must illuminate the entire darkness of life. But [that] darkness is still great and extremely vast.
על כן לא נעזוב את הדגל, נשא ונסבל, נגלם בפועל המעשים את המחשבה הגדולה של הנשמה הישראלית, כאשר החלה האומה לעשות מאז התחילה לראות חיים כלליים שלה.
Therefore, we will not abandon the banner. We will carry and bear [it]. With actual deeds, we will give form to the great thought of the spirit of Israel, just as [our] nation began doing from the time that it began to see its collective life.
ואם הסבל כבד עתה יותר משכבר הימים, כדאית היא המגמה לשאת עבורה עול.
And if the burden is heavier now than it was in previous days, it is worthwhile bearing the yoke for the sake of the goal.
יצאנו כבר מהחוג של עמים - ילדים קלי דעת, הקצים בפעולות רציניות שאין הנאתן בצדן, הננו מבוכרים בדעת ורגש אישי מלא, היודעים איך לחיות ואיך לשא במנוחת לב וחפץ כביר את עול החיים בשביל מטרה נכבדה, אע"פ שהיא עדנה כמוסה, סופה להגלות.
We have left behind the circle of nations, children with capricious minds, who tire of [taking] serious actions that do not bring immediate gratification. We are blessed with knowledge and a fullness of personal feeling, so that we know how to live and how to carry the yoke of life for the sake of a worthy goal, with a calm heart and mighty will. Although [that goal] is still hidden, in the end it will be revealed.
ביחד עם שאיפתנו להמגמה העליונה, ולהחזיק לעומתה את היסוד המעשי, אם יש והמשא המעשי, המחכה למילוי כח בהגלות בו ועל ידו האור האידיאלי;
We aspire [to attain] the supernal goal and, correspondingly, to hold onto the practical foundation. The practical burden is waiting [to receive] the full power [it needs, which will occur] when the ideal light is revealed in it and through it.
במשך הזמנים יהיה מפני כשלונה של האומה, כבר יותר מדאי.
But with that, the [burden] may, over the course of time, because of the stumbling of the nation, become too much.
נתור לנו עצות נכונות ע"פ רוחה של נשמת האומה עצמה, ע"פ דרכה של תורה במילואה, להקל את המעמס בסגנון כזה, שלא יחדל הציור הרוחני מפעולות שאיפתו גם רגע בגלל ההקלה המוכרחת.
Then we will seek proper solutions that are in keeping with the spirit of the soul of the nation itself [and] in keeping with the way of the Torah in its fullness, in order to ease the weight in such a way that this necessary alleviation will not even for a moment cause any lack of the spiritual image in the actions [that express the nation’s] aspiration.
א׳:ז׳
כשפוגמים את הרעיון, כשמתרחקים, ע"י השיקוע בקטנות החיים הרגילים, מרוממות המחשבות העליונות, שהן מחוללות את המעשים הגדולים, ושהם גנוזים בתוכם בגניזה אלהית עצומה, המעשים הולכים ממילא ונפגמים.
When we damage ideas, when we distance ourselves—as a result of immersing [ourselves] in the smallness of routine life—from the elevation of supernal thoughts, which create deeds that are great and contain hidden within themselves powerful Godliness, [those] deeds become damaged.
ערכם משתפל, והדרם הולך ומועם, עד שהן מתגלות בצורה קצופה, המעוררת קפידה ושממון, תחת שהעז וההדר הוא לבושם הטבעי להם;
Their level sinks and their glory is dimmed, until they are revealed in an unruly form that arouses irritation and barrenness, whereas before their natural garment was might and glory.
וכשהמעשים נפגמים, הולך הרעיון ומתרחק, עד שהוא נהפך למין מחשבה קלושה, המעוררת גם היא בוז מכל איש מעשה מצד מרחקה מן החיים, ומצד רפיון כחה לפעול עליהם.
And when the deeds are damaged, ideas grow distant, until they become a sort of weak thought, which arouses the disdain of every man of action because it is so far from life and has so little strength to affect [life].
