"ומצאנו שאברהם נקרא "אב המון גויים" [בראשית יז, ה], וכתוצאה מכך כל הגרים מתייחסים לאברהם אבינו, וכמבואר בתוספות ב"ב פא. [ד"ה למעוטי]. וצריך ביאור, באיזה אופן נעשה אברהם אב לכל הגויים שבעולם, אף לאלו שהם בני יפת וחם. אמנם לפי המבואר כאן ניחא, שהואיל וכל אב הוא גשר להקב"ה הרי שהוא הדין גם לאידך גיסא; כל גשר להקב"ה יכונה בשם "אב". והואיל ואברהם אבינו חיבר את העולם להקב"ה, וכמבואר בתפארת ישראל פי"ט [ד"ה וכאשר בא], לכך דין הוא שיקרא "אב המון גוים", כי הגשר שמחבר את העולם לאדוניו עובר דרך אברהם אבינו.
ויש בזה הטעמה מיוחדת; הנה מיתתו של תרח הוקדמה להכתב בתורה קודם יציאת אברהם אבינו לארץ כנען, אע"פ שמיתתו התרחשה הרבה שנים לאחר מכן. וכתב על כך רש"י [באשית יא, לב]: "ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל, ויאמרו לא קיים אברהם את כבודו אביו, שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת". ובהשקפה ראשונה נראה שיש כאן הנהגה כללית של התורה לכסות על מעשי הצדיקים, שלא יראה בהם פסול ופגם [כמבואר בגו"א בראשית פ"ו אות יז, ושם הערה 101]. אך לפי המתבאר כאן יש בזה עומק מיוחד; כל מהות עבודתו של אברהם אבינו היא לחבר את העולם הזה אל עילתו, ואשר על כן הוא הראשון שקרא להקב"ה "אדון" [ברכות ז:], וכמבואר להלן פי"ט [ד"ה וכאשר בא]. וכאשר יראה חלילה שאברהם אבינו אינו מקיים כיבוד אב, תהיה בכך סתירה גלויה לכל עבודתו של אברהם אבינו, כי הרי כיבוד אב ג"כ משתייך לחיבור העלול אל עילתו. ובכדי להמנע מסתירה כ"כ בולטת בעבודתו של אברהם אבינו, הוקדמה מיתתו של תרח בטרם צאתו של אברהם לארץ כנען.
ולכך מצאנו שאף רבו נקרא בשם אביו, ש"כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו" [סנהדרין יט:]. ו"כשם שהתלמידים קרויים בנים וכו' כך הרב קרוי אב" [לשון רש"י דברים ו, ז]. ומצד מה הרב נקרא "אב"? אלא שהענין הוא כמו שהתבאר לפנינו, שהואיל ומהותו של האב היא לשמש גשר להקב"ה, ממילא כל אדם שמשמש גשר להקב"ה בעבור חבירו, נקרא אף הוא בשם "אב", כי אין אב אלא המקשר ומגשר להקב"ה. וכשם שאברהם נקרא "אב המון גוים", כך הרב...."