But then he realizes that as a product and expression of the Divine light he IS something. In finding Hashem, he finds himself. That is the meaning of what we say when we awaken [which at the present moment I can't do because I can't go to sleep because I have to leave for the airport despite the fact that I am falling asleep all over myself:-)] "מודה אני לפניך". When we thank Hashem for the return of our Godly soul, we find our individual אני, the value of our existence. In the beautiful poetic language of Rav Kook ztz"l
האדם מוצא את עצמו בעצמו, ע"י אור החיים האלהיים המופיעים בקרבו, הממלאים אותו ברוח הטוב של רגש התודה של הכרת הטובה האלהית והבטאתה. כי במה נחשב האדם בחלישות כחו, באפסיותו וזעירותו, נגד כל היקום הגדול והעצום, וכחות הבריאה האדירים והנפלאים העוטרים אותו, מרוב שממון לעומתם אובד האדם את תוכן האני שלו. אמנם בהאיר עליו אותו האור של הכרת הטובה האלהית, וכל הסעיפים הקדושים כבירי עז הקודש שהיא מעירה בקרבו, אז בא האדם להכיר את גדולת ערכו, את אניותו והעדר בטולו בכללות ההויה, ומוצא את עצמו מאושר לומר בפה מלא : אני
Gveerosai [ladies] Vi-rabboisai [men] - is that idea anything less that awesome?!!:-)