"מר ברי' דרבינא עבד הלולא כו' אייתי כסא דמוקרא בת ת' זוזי תבר קמייהו ועציבו. רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא, אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו".
להעיר מדת העצב כדי לסלק הקלקלה שתוכל להביא השמחה היתירה על המדה המביאה לידי הוללות וסופה תוגה. ראוי להזכיר רק כי לא לעולם חוסן ושאין ראוי להגביר השמחה כ"א בעניני השלימות האמיתית. אמנם להעיר על חולשת הקיום של האדם וטיבו הגשמי יש שני אופנים, או מצד המהפכות הטבעיות שהאדם מוכרח ומוטבע עליהם, כמו המיתה לעת זקנה בשעתה וכהנה. ועוד יש דרך להגדיל מדת השמחה ע"י זכרון המהפכות המקריות שבאות [כשואה] על האדם בחוזק יד הסיבות המתרגשות בעולם, כמו מיתה שאינה טבעית וכהנה. ע"כ להורות על המצב האפשרי לבא אע"פ שהאדם אינו מוכן כלל לקלקול זה, כי לפעמים תבא צרה שאינה לפי מסיבות הדרכים הנהוגים, ע"ז הורה בכסא דמוקרא בת ת' זוזי, שנראה שכסא דמוקרא לפי יקרת ערכה היא ג"כ חזקה ורק בחוזק יד תשבר, שאינה עלולה להשבר. (וכ"נ מדאמר בפ' אלו מציאות ישתמש בכלי זכוכית ופי' שם זוגיתא חיוורתא, משמע אבל כסא דמוקרא, אע"פ שדמיה יקרים, שהרי היתה שויא ת' זוזי, מ"מ אינה נוחה להשבר ע"כ אינו בכלל הדרכים שמאבד האדם בהם מעותיו) והיינו שבדרך השימוש אינה ראויה להשתבר אבל תשתבר בחוזק יד. כן דומה האדם נגד הסיבות הבאות שלא מן סדרי הטבע הקבועים כ"א בסיבות מקריות חזקות. אמנם ר"א בא לבצר רוח השמחה היתירה הדמיונית, מצד השקפת מצב האדם נגד דרכי הטבע הקבועים, שהאדם חשוב חלש נגדם וסופו למיתה וחלאים טבעים וכיו"ב. ע"כ אייתי כסא דזוגיתא חיוורתא, שהוא מצויין ג"כ בחולשתו כמו ביקרתו, כדברי ריו"ח בב"מ הנ"ל, והוא עלול ועומד להשבר באפס יד, ע"כ ראוי שתהי' השמחה מוגבלת בעניני ההצלחה האמיתית.
ואולי יש חילוק הערות בין ביצור רוח השמחה היתירה מצד מצב האדם בכללו, שבעוה"ז עוד איננו בשלימות וראוי האדם לזכור שחסר הוא משלימותו ולשמחה יתירה מה זו עושה כי עליו לרדוף להשלים השלימות, וזוהי מדת כל אדם הפרטי. אמנם האומה הישראלית ראוי לכל אחד מאישיה שלא לשכח מעמד האומה השפל, ואיך תשאהו רוחו לשמח בשמחה יתירה, "וכל המתאבל על ירושלים כו'" . ע"כ הביא הראשון כסא דמוקרא שוה ת' זוזי, תבר קמייה להורות על חולשת הקנינים הגשמיים וחסרון שלימותם. והאחרון הביא כסא דזוגיתא חיוורתא, שהוא זכרון לחורבן ביהמ"ק, כדחז"ל שבטלה זכוכית לבנה משחרב ביהמ"ק. להורות כי עיקר מגמת הפנים של הגבלת השמחה יאתה לנו רק כדי שנזכור מצב הכללי של עם ד' ונשתתף בצרת עמינו ונצפה לתשועת ד' בשובו שבות עמו.
Mar the son of Ravina made a marriage feast for his son. He saw that the Rabbis were growing very merry so he brought a precious cup worth four hundred zuz and broke it before them, and they became serious.
R. Ashi made a marriage feast for his son. He saw that the Rabbis were growing very merry, so he brought a cup of white crystal and broke it before them and they became serious. [Brachos 31a at the very top]
Questions
It is significant that in the first story a "precious cup" was broken while in the second a glass of white crystal was broken. What is the difference? And what has this to teach US about life?
When Will We Enjoy True Happiness?
True happiness is only going to be acheived at the end of days when Moshiach comes and we live in a perfect world. As long as there are sick and suffering people, as long as people are still living in a physical or spiritual darkness, we cannot allow ourselves to feel an illusory hapiness.
Two Ways to Temper Excessive Joy
There are two ways to temper excessive joy which is necessary in order not to get carried away.
One is to think about unnatural disaster, when "stuff happens" that comes out of the blue. A sudden heart attack, a car crash, a stray bullet etc. A person never knows what can happen and when it will happen. Scary.
Another is what happens as a natural course of nature. Old age, death, traffic jams on the GW and the like.
Mar the son of Ravina broke an expensive glass, כסא דמוקרא, worth the fantastic sum of 400 zuz [for that money you can buy 200 goats!! Remember the seder, at the end, when drunk with wine and digesting matza, we say חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי - one goat costs 2 zuz]. The gemara in Bava Metzia [29b] says that a כסא דחוורתא, white crystal glass, was easily breakable. This implies a contrast to כסא דמוקרא, an expensive glass, which is not easily breakable, especially given the huge amount that it costs. Mar was showing us that even young, strong people can experience tragedy at any time. Strong 25 year olds die while jogging. Rich, wall street investors, can suddenly lose all of their money. לא לעולם חוסן - One's strength and success are not permanent and can end at any moment. A humbling and sobering thought.
Rav Ashi broke a fragile, white crystal glass [as we saw in the aforementioned gemara in Bava Metzia]. This represents sad events that occur at an old age, when these things are more common. Remember, even the most powerful people eventually get old and fade away. That is nature and there is no way to avoid it.
Personal Sadness And Communal Sadness
There is an additional lesson here. One can temper one's joy by showing how one a personal level all of one's material possessions are only temporary and thus true rejoicing will only be acheived in an eternal world. A second approach is on the national level, to realize that it is impossible to be truly happy until the building of the Beis Hemikdash.
Mar the son of Ravina broke an expensive glass to show that if one thinks he is rich - "it can break". He can [and eventually will] lose his money, job and status.
Rav Ashi broke a while crystal glass. The gemara says that after the destruction of the Beis Hamikdash it was rare to find white glass [Sotah 48b]. He was showing us that if there is no Beis Hamikdash there can be no true joy. This is a national reason for mourning.
[Based on the Ayn Ayah]
Pil-ei Pla-os!
לע"נ מרת אסתר בת שמואל
