גם ירצה על דרך אומרם ז״ל (שבת קמ״ו.) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, והכוונה היא כי באמצעות דבור ה׳ להם בכח בגדי מלכות שנתן להם שהיא נפש אדם ובאמצעות כן תתרצה הנפש למאוס בגעולי גוים המתאוים הרע, והוא אומרו ושמרתם את בריתי.
והייתם לי וגו׳ – הכוונה בזה היא כי כשם שהסגולה הוא דבר שאינו כפי הטבע כי הלא תמצא כי יש עשב שטבעו קר וסגולתו לרפאות חולי הקרירות, וכן יש עשב חם וכו׳, וזה אינו כפי הטבע אלא דבר סגולה, וכמו כן מבטיחם ה׳ שיהיו סגולה גם שלא כפי המשוער.
ויש הרבה ענפים בהבטחה זו, ראשונה על דרך אומרם ז״ל (שבת ס״ג) חשב אדם מישראל לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה נותנים לו שכר כאלו עשאה, ולא כן בעבירה, ובאומות אינו כן אלא להיפך, ואין זה מהנשער כפי השכל ממה נפשך אם המחשבה תעשה דבר אם כן תעשה בחושב רע ואם לא תעשה אלא בבחינת הטוב ולא בבחינת הרע אם כן באומות למה בהפך. עוד תמצא (סנהדרין נ״ט.) כותי שעוסק בתורה או ששבת חייב מיתה, ואפילו שאר מצות אין לו לעשות, ולמה אם הפעולה מצד עצמה פעולה טובה כל העושה הרי זה עושה דבר טוב, לזה אמר הכתוב והייתם לי סגולה מכל העמים כי אין פעולה טובה יוצאה אלא מידכם שאין סגולת התורה והמצות אלא מכם. ואומרו כי לי כל הארץ – פירוש כי יאמר האומר כי הבטחה זו שיהיו סגולה לא תוצדק אלא כשיהיו האומות חפצים ללמוד ולעשות וגו׳ בזה יוצדק לומר שעשנו סגולה, אבל רואני (ספרי ברכה) כי אדרבה מאנו העמים לקבל תורה ומצות כשדבר ה׳ לפארן ושעיר ומעתה במה יוכר טוביות הבטחת המעלה, לזה אמר כי לי כל הארץ, כאן הודיע ה׳ כי אין לך אומה ואומה שאין בה מכירי אלהותו יתברך, וכן הוא אומר (מלאכי א׳) מוקטר מוגש לשמי וגו׳ הרי כי כל הגוים לו יכרעו ואף על פי כן לא יטלו שכר על הדבר ולא יעשה מעשיהם רושם, וזו היא סגולתם של ישראל. [אור החיים]
והייתם לי סגולה, "you will be a treasure for Me, etc." The term Segulah means something possessing supernatural properties as a result of which we view it as a treasure. It does not need to possess intrinsic value. There are herbs, for instance, which are cold by nature and yet are known to be an antidote to cold, something that is illogical within nature as we know it. God promises the Jewish people that as a result of their listening to His commandments and observing them they will become such a people for Him, a people whose history defies all accepted norms.
This promise is like a tree which has many branches. We are told in Shabbos 63 that if a Jew intends to perform a commandment and is prevented from doing so by forces beyond his control he is nonetheless given the reward applicable to a person who has fulfilled this commandment. If, however, the same Jew (or another Jew) intended to violate one of God's commandments and was fortunate enough to have been prevented from doing so by forces beyond his control, he is not punished, i.e. his evil intention is not culpable. This is a halachah which defies logic. Interestingly, the same halachah rules that the very opposite holds true in the case of Gentiles. Whereas a good deed intended but not actually performed is not rewarded, the intention to commit a sin though not carried out is nonetheless punishable. Logic, or "nature" would have dictated that we either judge someone according to his intent or according to his deeds. How can one apply such a double standard? We are taught in Sanhedrin 59 that if a Cusi (non-Jew who has adopted many Jewish laws) studies the Torah and as a result observes the Sabbath (in the manner Jews do), he is guilty of the death penalty. He is not even supposed to observe the other commandments which God gave the Jewish people exclusively. How could this be so seeing that performance of these commandments is something God approves of as a good deed or He would not have commanded the Jewish people to perform such commandments?
The Torah answers such questions by promising "you will be a treasure for Me from amongst all the nations," i.e. the Torah has accorded to you the key to determine which deed is a good deed based on the laws of the Torah. Seeing כי לי כל הארץ, that the whole earth is Mine, I God have the right to let you determine what is a good deed and what is not and under what circumstances such a deed is good. When God said מכל העמים, this means that should people at large claim that such special treatment of the Jewish people is totally unjust and that as long as the members of the other nations are but willing to conform to the laws of the Torah they should also be the beneficiaries of such observances, God says: "the whole earth is Mine," i.e. I can choose who I wish to treat as someone special. Since we know from Sifri on Deut. 33,2 that the other nations rejected the Torah when God offered it to them, and as a result God could not demonstrate that He treated us as a treasure by allowing us credit for things the Gentiles do not get credit for, how does God demonstrate that we are His special treasure?
God answers this by saying: "the whole earth is Mine.," God indicates with these words that there are people in every nation who do recognise His being the Supreme God. This fact is spelled out in greater detail by the prophet in Malachi 1,11 who describes that members of all nations from where the sun rises to where it sets, offer incense and pure gift offerings to the Lord, etc. God states that the members of those nations do not receive a reward from Him for doing so, their pious deeds do not make an impact on God. It is clear therefore that Israel's being a סגולה amongst all the nations has a great deal of practical meaning.
