שאלה: לבננו בכיתה ה' יש סמארטפון. לאחרונה הבנו את החשיבות של התקנת הגנה על הפלאפון, אולם אנחנו לא יודעים איך לשוחח ולמנוע את ההתנגדות שצפויה להגיע מצדו.
תשובה: אבא יקר, הרשה לי לספר לך סיפור קצר. לפני שבועיים הילד הקטן לא הרגיש טוב, ולקחנו אותו לרופא. במרפאה הרופא התחיל לבצע בדיקה שגרתית, מישש את הבטן, הקשיב לריאות, אבל הקטן התנגד. הוא לא היה רגוע והוא לא נתן לרופא לגעת בו. אז הרופא ביקש ממני להחזיק את הילד כדי שהוא יוכל להמשיך לבדוק. בתגובה אמרתי לו: "דוקטור, אני מבין שאתה רוצה לבדוק את הילד וזה לטובת כולנו, אבל אני לא יכול למנוע את ההתנגדות של הילד, לכן אני מסרב להחזיק אותו". הדוקטור ההמום התרה בי: "אתה יודע שאתה מסכן את הילד שלך בכך שאני לא בודק אותו?" עניתי לו שאין ברירה, הילד מתנגד ולכן נלך הביתה בלי הבדיקה שלו ונקווה שזה יסתדר.
כמובן, הדו-שיח הזה לא התקיים, החזקתי בחוזקה את הילד והרופא המשיך לבדוק אותו. אף שזה ממש לא היה נעים לראות את הילד שלי סובל מהבדיקה, והייתי צריך להפעיל כוח על הילד שלי. בסוף, גם אם הוא יחשוב עלי שאני 'אבא רע' אני מקווה שהוא יבין שזה לטובתו. אני בטוח שאתה מבין לאן אני חותר... תפקידנו כהורים להגן על הילדים שלנו. ואם ברור לכם שהגנה על הפלאפון זו הדרך הטובה לעשות זאת – אז צריך לעשות זאת, גם אם הילד יתנגד. החשש שלכם נובע בעיקר מכך שאתם לא בטוחים שהמצב כל כך גרוע. בכל סיכון בריאותי, כמו ילד שרץ לכביש או ילד שדוחף מזלג לשקע חשמלי - נפעל בנחרצות, אבל בדברים שאנחנו לא בטוחים שזה מסוכן, כמו ילד שמבקש שתייה מתוקה, אנחנו מעדיפים שלא ישתה, אבל... אז שיהיה ברור - המשמעות של חשיפה לתכני זבל היא גרועה מאוד.
בספר שלי אני מונה למעלה מעשרים השפעות שליליות שונות שהמחקר מצביע עליהן, החל משינוי השיח העצמי, הידרדרות נפשית, עלייה ברמת האלימות, כיווץ חלקים במוח, פגיעה ביכולת ליצור קשר זוגי בריא, ולנשואים גם הריסת המערכת הזוגית עד גירושין. רבים מהצופים בתכנים הללו מדווחים על אמביוולנטיות. מצד אחד הם נהנים מהצפייה, כי התוכן מפעיל את מערכת התגמול, ומצד שני הם נגעלים ממה שהם רואים. אך כשמדובר בילד קטן הוא לא צופה בגלל רצון לסיפוק יצרים, הוא צופה בעיקר מסקרנות, לכן התגובה הנפשית שלו היא הרבה פחות מאוזנת והוא בעיקר חווה הלם, ומתקשה לעכל את התוכן שבו הוא צפה. הנפש של הילד איננה מסוגלת להכיל חשיפה לתכנים הללו, לכן החשיפה עלולה לגרום לנדודי שינה, חרדות, עיסוק אובססיבי בתחום, עד כדי תסמינים של פוסט-טראומה. אז אני שואל אותך: למה להמר על הבריאות הנפשית של הילד? כשיהיה לך ברור מעל לכל ספק שהתוכן שהילד שלך יכול להגיע אליו דרך הפלאפון הוא מסמר שיער, והוא כולל אלימות מילולית או פיזית, פריצות ושפה ירודה ומחפיצה, גישה להימורים או לסמים – אז הסינון הוא לא "התלבטות", הוא חובה! כשיהיה לך ברור שזו "החזקה בכוח" של הילד לטובתו – יהיה לך קל יותר נפשית להתחיל תהליך. אז איך בפועל מתמודדים עם ההתנגדות של הילד? אהבה – להתחיל את השיחה עם הילד בהבעת דאגה אמיתית. לומר לו: "אנחנו אוהבים אותך ורוצים להגן עליך מכל הרע שיש באינטרנט, ולכן...".
כשהילד מרגיש שכל הפעולות שנקטנו היו לטובתו – גם אם הוא לא מסכים עימן, הוא מבין שהבסיס של השיחה הינו לטובתו. אמר החכם באדם "על כל פשעים תכסה אהבה" – גם כשהילד חושב שעשו לו "פשע", אם הוא יודע שזה נעשה מתוך אהבה, היא תכסה אותו. הרגעה – לספר לילד שהגנה זה בסדר גמור, היא לא תפגע בדברים שחשובים לו. הוא יוכל להמשיך להיות בווטסאפ או באתרי החדשות, רק הזבל של האינטרנט יחסך ממנו. אין חזרה – כאשר שמים את ההגנה לא חוזרים אחורה. הזיגזוג בין פעם כן ופעם לא – מלמד את הילד שהוא יכול לשלוט בהורים, קצת בכיות וקצת איומים וההורים יעשו את חפצו. בוודאי שיש דברים שאנחנו עושים ובודקים האם עשינו נכון, או דנים האם ניתן לעשות זאת בדרך אחרת, ולעתים אפילו נבטל דברים שנעשו בעבר. אבל סינון על הפלאפון זה MUST . אין דיונים ואין ויכוחים. בהחלט, אפשר לדון עם הילד על רמת ההגנה, אבל לא על עצם ההגנה. בזה צריך "לשרוף את הספינות" כדברי המצביא הספרדי קורטז, אין דרך חזרה. כשקורטז נשלח על ידי ממשלת ספרד לכבוש את מקסיקו, הוא הבין שכל עוד לחיילים שלו יש מחשבה שאפשר לחזור לספינות ולשוט חזרה לספרד, הם יילחמו קדימה עם עין אחורה. לכן לפני המלחמה עם האצטקים הוא שרף את הספינות והבהיר את העניין: אין דרך אחרת מלבד ניצחון. סיפור שימחיש לך את העניין הוא סיפורו של גלעד האן. גלעד הוא בעל חברה בתחום אבטחה ברשת, ועוזר לעם ישראל בנושא מוגנות ברשת.
בהרצאות שלו הוא ממחיש להורים התמימים מה הולך באינטרנט, לאור מקרים שמגיעים אליו לחברה. אצלו בבית יש כלל: הילדים מראים לו כל שבוע את הפלאפון. בכל שבוע הוא יושב עם הילדים ביחד על הפלאפון ורואים מהן האפליקציות שמותקנות, מה הם פרסמו ברשתות החברתיות ואילו תמונות צולמו. זו נוכחות הורית, הוא עושה את ההגנה בשיתוף עם הילד, כך הילד מקבל חיווי מהיר מה טוב ומה לא טוב. יום אחד הבת שלו בת ה-17 סירבה לתת לו את הפלאפון, בתואנה שזה המרחב הפרטי שלה. כשהוא הבין שהיא רצינית והוא לא יקבל את הפלאפון, הוא פשוט התקשר לחברת הסלולר וביטל את הקו. הצרחות שנשמעו בבית היו נוראיות – הבת "בירכה" אותו בקולי קולות שהוא "אב השנה" וכהנה וכהנה. אבל מכיוון שהוא רואה כל יום מהן ההשלכות של פלאפון בלי השגחה, הוא לא הוטרד מהצרחות. בסופו של דבר, בלית ברירה הבת הסכימה לכללים, והוא מצידו פתח את הקו וגילה שהבת הסתירה תמונות שהיא צילמה את עצמה. ללמדנו, כשזו טובת הילד צריך להעמיד קו ברור ונחרץ והכל תלוי רק בהשקפת העולם שלנו, פחות במה הילד חושב. מאחל לך בירור עצמי בנושא ומשם ממילא הכל יהיה יותר קל.
עופר סיון, יועץ חינוכי.
