יש איש מתאוה להיטיב לזולתו,
הפגשו עם רעהו הוא לו לחדות לב,
מקבלו בסבר פנים יפות,
חרד אולי לא קלע אל המטרה לפי רוח רעהו,
אולי דיבר דבר שלא כהוגן,
כי אין כאב לב אצלו
ככאב של פגיעה בכבוד חברו,
או שחסר מרעהו חסד.
There is a [kind of] person who desires benefiting others.
Encounters with his friends is for him a joy in the heart,
he greets with with a pleasant countenance,
fears that perhaps he misses the mark according to his friend’s spirit,
perhaps he said something inappropriate.
For he has no pain in his heart
like the pain of impinging on his friend’s honor,
or that he omitted some act of lovingkindness from his friend.
ומעולם לא נפגע הוא מרעהו,
כי לבו המלא אהבה תכסה על כל פשעים.
והוא מוכן מראש לקבל באהבה נאמנה
פצעים ונזיפות שיחלוק לו רעהו,
בידעו שאין רוב בני אדם אצילי המדות ומה אפשר לתבוע מהם.
ובכל זאת רוחש לבו להם יקר וכבוד,
ואין בלבו הרהורים רעים מעין זלזול בכבוד הבריות,
But he never does get insulted by others,
for his heart that is full of love covers up all sins.
And he is prepared in advance to accept with sincere love
barbs and criticism that his friends mete out on him,
in his knowledge that most people do not have the most noble middos, and what can one demand of them?
Yet with all this, his heart values and respects them,
and his heart does not hold evil speculations of the sort that disdains another’s honor.
כי תפנוקי הנפש מפנקים את בעליהם להיות משמש למען הטוב המלא,
גם בשני הפכים בנושא אחד,
ולהיות מאשים את עצמו על כל שעל
על חסרון השלימות בסגולת המדות,
ולהיות מזכה את אחיו זכות גמורה ומוחלטת
אף אם כעבות עגלה חטאיו.
The sensitivities of the soul motivate their owners to utilize, for the sake of the complete good
both of two opposites in a single topic:
To accept blame for himself at all times
for any lack of perfection in the virtue of middos,
and [yet simultaneously] considers his friend completely and absolutely meritorious,
even if his sins are [many,] like a laden cart.
יקיר הנפש דנן, אינו דורש מנפשו התאפקות יתירה, וחגירת שארית כח,
נגד הרגזנות הטבעית, ונגד כאב של הלבנת פנים,
כי נפשו כבר מלוטשת ומצוחצחת שאינה מקבלת כתמים, והוא שובע שמחות וגיל בנעימות נצח.
The dear one of the soul in question does not demand from his soul excessive restraint
against natural irritability, and against [causing] the pain of one’s face blanching [in embarrassment],
Because his soul is already refined and polished, which does not get stains, and he is full of happiness and rejoices in eternal pleasure.
