בס"ד
הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
האם מותר להושיט לגוי אבר מן החי שאסור מדרבנן
בפרשתינו כתוב 'שא נא תליך וקשתך' ואמרי' בבראשית רבה פרשה ס"ה אות י"ג "שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבילות וטריפות". ורש"י ז"ל בפרשה כתב דדרשינן לה מהא דכתיב 'שא נא' דהוי לשון השחזה והיינו דאמר לו לשחוט כדי שלא יאכילו נבילות.
וקשיא לי בזה, הרי יצחק באותו זמן הי' סומא וכדכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, ועי' בדברי רש"י ז"ל בפר' ויצא עה"פ והנה ה' ניצב עליו. והנה דעת ר' יהודה בב"ק פ"ז א' דסומא פטור מן המצוות יעו"ש, ונחלקו האחרונים ז"ל, האם לדעת ר' יהודה, הסומא מופקע לגמרי ממצוות ואפי' באיסורים אינו מוזהר או דפטור רק ממצוות עשה אבל במצוות לא תעשה שפיר חייב. דעת הפמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט כתב דחייב בלאוין, וכ"כ הטו"א ז"ל במגילה כ"ד א' ד"ה וקצת, וכ"כ הגרעק"א ז"ל בגליון ליור"ד סי' א'.
אמנם דעת המקנה ז"ל בקידושין ל"א א' [בד"ה בתוספות ד"ה דלא], והגר"ש לנדא ז"ל בנודע ביהודה תניינא או"ח סי' קי"ב דפטור נמי מלאוין, והמקנה ז"ל כ' להוכיח כן מהא דבב"ק פ"ז א' ממעטינן סומא ממצוות מהא דכתיב אלה העדות והחקים והמשפטים, והמנח"ח ז"ל במצוה ב' הביא דכן איתא להדיא בספר המכריע להתוס' רי"ד ז"ל סי' ע"ח דסומא פטור נמי מלאוין, אמנם הרב המגיה ז"ל שם [שהי' קדמון] העיר מנלן דפטור מלאוין.
והשתא תיקשי, כיון דיצחק הי' באותו זמן סומא אמאי הזהיר את עשיו שלא יביא לו נבילות וטריפות, הא אינו מוזהר ע"ז לדעת ר' יהודה. וליכא למימר דנהי דאינו מוזהר מ"מ רצה להחמיר על עצמו, הא ליתא, דאכתי תיקשי לאיזה צורך השמיענו התורה שרצה להחמיר על עצמו כיון דאין זה נוגע להלכה. וליכא נמי למימר דהמדרש הנ"ל אתיא לדעת ר' שמעון דסומא חייב במצוות, דזה אינו דאכתי תיקשי לר' יהודה אמאי כתוב בפסוק 'שא נא' דמינה דרשי' שאמר לו לשחוט ולא להאכילו נבילות.
ונלע"ד בע"ה ליישב הקושיא בב' אופנים.
א] התוס' בר"ה ל"ג א' כ' דמדרבנן הסומא חייב בכל המצוות גם לדעת ר' יהודה דאל"כ הרי הוא כגוי לכל דבריו יעו"ש, ומעתה לפי"ז י"ל דהא דאמר לו יצחק אבינו ע"ה שישחוט היינו כדי שלא לעבור על איסור דרבנן של אכילת נבילות, דהרי האבות הקדושים ע"ה קיימו כל התורה ואפי' מצוות מדרבנן, וכדחזינן דאאע"ה קיים עירובי תבשילין דהוי מצוה מדרבנן, דמה"ת שרי לבשל מיו"ט לשבת עי' פסחים מ"ז ב'. מיהו לדעת הרשב"א ז"ל בב"ק פ"ז א' ד"ה וכן, דלדעת ר' יהודה סומא פטור מכל המצוות אפי' מדרבנן אכתי קשיא.
וריוח גדול יעמד לנו בע"ה בזה, ליישב קושית רבותינו בעלי התוס' ז"ל במושב זקנים עה"ת בפרשתינו, אמאי לא הוכיחו בחולין ד' ב' דישראל מומר מותר לאכול משחיטתו מהא דיצחק אכל משחיטת עשיו, והרי עשיו דין ישראל מומר הי' לו וכדאי' בקידושין י"ח א'. ולהנ"ל יש ליישב דהמדרש אתיא כר' יהודה דסומא פטור מן המצוות, וכיון דבלא"ה הי' מותר לו לאכול נבילות דהי' פטור מכל המצוות, ורק מדרבנן אסור לו לאכול נבילות, באיסור דרבנן שפיר ניתן לסמוך על המומר וא"א להוכיח מזה לאיסור תורה.
והנה הטו"א ז"ל במגילה כ"ד א' והגרעק"א ז"ל בתשו' קמא סי' קס"ט כתבו להוכיח דסומא חייב בלאוין לדעת ר' יהודה, דאל"כ אמאי חייבין לשמוע למילי דרבנן, הא אמרי' בשבת כ"ג א' דהחיוב לשמוע לרבנן היינו משום לא תסור, וכיון דסומא פטור מלאוין הרי אינו מצווה בלא תסור. והנה כבר רמז לזה הרשב"א ז"ל בב"ק פ"ז א' ד"ה וכן, ומכח זה כ' דסומא פטור מכל המצוות אפי' מדרבנן יעוש"ה.
והנה בדברי הטו"א והגרעק"א ז"ל קשיא לי קושיא עצומה.
ובהקדם הא דתנן בר"ה ל"ב ב' "שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות ובין בדבר שהוא משום לא תעשה", ואמרי' עלה בגמ' "מאי טעמא שופר עשה הוא ויום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה". והיינו דאיסור יו"ט הוי עשה ולא תעשה, ואע"ג דהאיסור הוי מדרבנן כ' הר"ן ז"ל שם וז"ל, "פי' וחכמים עשו חיזוק לדבריהם הכא כשל תורה דכיון דלא דחי מלאכה דאורייתא אף שבות דדבריהם לא ידחה".
והנה נלע"ד בע"ה דבר ברור מסברא, דכי היכא דמי שאינו מוזהר על לא תסור אינו חייב לשמוע לדרבנן, א"כ ה"ה אם נמצא מצות עשה שדוחה לא תעשה דלא תסור נמי אינו חייב לשמוע לדרבנן בענין זה, ועתה בואו חשבון, בהא דשופר אינו דוחה עשה ול"ת דשבות ביו"ט, קשיא טובא אמאי הוצרכנו להעמיד עשה דשופר נגד עשה ול"ת דשבות ביו"ט, אמאי לא נימא דעשה דשופר עומד נגד לא תעשה דלא תסור וכיון דהל"ת נדחה ממילא אינו חייב לשמוע בזה לרבנן, ומה יתן ומה יוסיף הא דאיכא עשה ול"ת מדרבנן הא מכיון שנשמט הבסיס שחייב לשמוע לדרבנן שוב מנין האיסורים מדרבנן לא מעלה ולא מוריד, ומה שמצינו עשה ולא תעשה בדרבנן היינו היכא דחייב לשמוע לדרבנן והבורא ית"ש נתן כח ביד החכמים לחדש מצוות עשה ומצוות לא תעשה.
תו קשיא לי, דהנה הטו"א ז"ל שם כ' לסתור דבריו מהא דמצינו דקטן חייב מדרבנן בכל המצוות ובזה נמי תיקשי אמאי חייב הקטן לשמוע לדרבנן הא אינו מצווה בלא תסור, ודחה דהתם לאו אקטן רמו חיובא אלא על אביו לחנכו במצוות והאב חייב לשמוע לדברי חכמים, יעו"ש, וצ"ע דהתינח לדעת הרמב"ן ז"ל בחי' לקידושין ל"א א' דחיוב חינוך רמי על האב, אבל לדעת הר"ן ז"ל במגילה [ו ב מדפי הרי"ף] דחיוב חינוך רמי על הקטן עצמו מאי איכא למימר.
תו קשיא לי, דהנה נודע בשערים דברי רש"י ז"ל בתמורה ב' ב' ד"ה ה"ג דבעי' קרא לחייב נשים בתמורה משום דהוי לאו שאין בו מעשה יעו"ש, והנה הפמ"ג ז"ל בפ"כ ח"ב אות י"ד והמנח"ח ז"ל במצוה ח' אות ד' באורך הוציאו מדברי רש"י ז"ל דנשים אינן מוזהרות על לאו שאין בו מעשה, דריבויא דקאמר רב יהודה אמר רב מאיש או אשה כי יעשו מיירי רק בלאו שיש בו מעשה, והמהרי"ט ז"ל בחי' לקידושין ל"ד א' תוד"ה מעקה כ' כן לענין לאו הניתק לעשה, יעוש"ה.
והנה החינוך ז"ל מצוה רמ"א כתב דכל מצוה שאפשר לעבור עליו בלא מעשה נחשב כלאו שאין בו מעשה והמנח"ח ז"ל במצוה ל"ז אות ב' הוכיח דכ"ה דעת הרי"ף ז"ל והאריכו בזה רבנן בתראי ז"ל, והנה לאו דלא תסור נמי משכח"ל לעבור עליו בלא מעשה וכגון מי שאינו מדליק נר חנוכה או מצוות פורים, ובאיסורים נמי משכח"ל כגון מי שאינו מבער חמץ שהוא חמץ רק מדרבנן או בשעות דרבנן, ולפי"ז נמצא דאשה אינה מצווה על לאו דלא תסור, ומעתה אם נימא דכל הפטור מאיסור לא תשא אינו חייב לשמוע לדרבנן הי' מן הדין דנשים אינן מצוות לשמוע לדרבנן, והא ודאי ליתא.
תו קשיא לי, הנה חידוש גדול השמיענו רבינו הסמ"ק ז"ל בסי' ר"א, דאבר מן החי שאסור רק מדרבנן אסור לתתו לבן נח דאסור להכשילו, והש"ך ז"ל העתיקו להלכה ביור"ד סי' נ"ה סקי"א, והנה הפרי חדש ז"ל בסי' נ"ה סקט"ז תמה הרי נכרי אינו מוזהר לשמוע לאיסור שהוא מדרבנן ואמאי אסור לתת לו אבר מן החי שאסור רק מדרבנן, ותי' דהוי גזירה שמא יבואו לתת לנכרי גם אבר מן החי שאסור מה"ת, אמנם המהרש"ם ז"ל בשו"ת ח"א סי' קע"ט הוכיח מדברי הסמ"ק ז"ל הנ"ל דב"נ נמי מוזהר על איסור מדרבנן בז' מצוות דילי', והמנח"ח ז"ל סוף מצוה כ"ז הוכיח כן מדברי הלחם משנה ז"ל בפ"י ממלכים ה"ט, הא קמן דגם גוי שאינו מצווה בלא תסור חייב לשמוע לדרבנן.
תמצית העולה מהדברים.
א] צ"ע אמאי הזהיר יצחק את עשיו שישחוט ולא יאכילו נבילות הא הי' סומא ומותר לאכול נבילות לדעת ר' יהודה דפטור מכל המצוות.
ב] י"ל דכיון דמדרבנן חייב בכל המצוות הזהירו ע"ז.
ג] ולפ"ז יש ליישב קושית הראשונים ז"ל אמאי לא הוכיחו מיצחק שמותר לאכול משחיטת מומר, ולהנ"ל א"ש דהתם לא הי' אלא איסור מדרבנן.
ד] הטו"א והגרעק"א ז"ל הוכיחו מהא גופא דסומא חייב מדרבנן מוכח דחייב בלאוין דאל"כ הא אינו מצווה בלא תסור ואינו חייב לשמוע לחכמים.
ה] קשיא לי לפי"ז קושיא עצומה, דא"כ הא דאמרי' בר"ה דשופר של ר"ה אינו דוחה איסור שבות דרבנן דהשבות הוי עשה ול"ת, ותיקשי נימא דהעשה ידחה ל"ת דלא תסור וממילא מס' האיסורים דרבנן לא מעלה ולא מוריד.
ו] תו קשיא א"כ אמאי קטן חייב בחינוך מדרבנן הא אינו מצווה בלא תסור, תו קשיא הא דכ' הסמ"ג ז"ל דגוי נמי חייב באיסורים דרבנן והא אינו מצווה בלא תסור.
ז] יש להביא ראי' נפלאה דגוי חייב לשמוע לדרבנן, דאל"כ ספק גוי ספק ישראל יהא מותר לאכול נבילות דמה"ת הא ספיקן לקולא, ומדרבנן הא על הצד דהוי גוי אינו חייב לשמוע לדרבנן, ולהדיא מוכח מסופ"ק דכתובות דאסור באכילת נבילות.
ח] תו קשיא למאי דהוציאו האחרונים ז"ל מדברי רש"י ז"ל דנשם אינן מוזהרות בלא תעשה שאין בו מעשה א"כ אינן מצוות בלא תסור וא"כ אטו נימא דאינן חייבות לשמוע לדרבנן.
