במסכת ברכות דף ב', מאימתי קורין את שמע בערבין כו' וחכמים אומרים עד חצות רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות, ובגמרא (דף ט') מקשה ועד השתא לא שמיע להו הא דרבן גמליאל, (דאמר דזמן ק"ש הוא עד עלות השחר) הכי קאמרי ליה, רבנן פליגי עילווך ויחיד ורבים הלכה כרבים או דלמא רבנן כוותך סבירא להו והאי דקאמרי עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה, אמר להו רבנן כוותי סבירא להו וחייבין אתם, וכתב רש"י וז"ל כוותי סבירא להו וחייבין אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה עכ"ל, משמע שהי' גירסא לפני רש"י מותרים אתם לקרות רק שרש"י לא רצה לגרוס כן משום דפשיטא דמותרין. וקשה לי כיון דפשיטא להו שמותרין לקרות א"כ אמאי הוצרכו בני ר"ג לשאול כלל אם החכמים פליגי עליה דר"ג, הא אפילו אם החכמים פליגי עליה וסברי דזמן קריאת שמע הוה רק עד חצות, מ"מ כיון שכבר עבר חצות א"כ מה יפסידו אם יקראו כדברי ר"ג, וכי לא הי' כדאי להם ר"ג אביהם לסמוך עליו בשעת הדחק, או וכי היו רוצים להשתמט עצמם מלקרות ק"ש, וגם מלשון רש"י שהביא על זה את המשנה שהקורא מכאן ואילך לא הפסיד משמע דלא הפסיד גם את הברכות כמו שאמרו בגמרא על משנה זו לענין ק"ש של שחרית וכמו שפסק הרמ"א בשם הפוסקים דאפילו אחר עלות השחר מותר לאמר הברכות של ערבית (סי' רל"ה) א"כ אפילו אם היו פטורין מלקרות מ"מ ירויחו את הברכות אם יקראו, וא"כ איזה ספק הי' אצלם אם לקרות או לא, ומה שאלו את ר"ג. (ואם נאמר שנסתפק להם אם מותרים לברך את הברכות א"כ אמאי דחה רש"י את הגירסא דמותרים).והראשונים הקשו על הא דאמר להם ר"ג שאם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות, דמשמע שאם כבר עלה עמוד השחר לא יקראו, ואמאי הא בגמרא אמרו דכדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק דאמר דאפילו אחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובתו אם נאנס ולא קרא בלילה, ומשום קושיא זו כתבו הרשב"א והרא"ש דבני ר"ג לא היו אנוסים אלא שנמשך לבם אחר המשתה ע"ש אבל זה קשה לאמר על בני ר"ג וכבר עמד על זה הט"ז סי' רל"ה.
על כן נראה לי דאפשר לקיים גם הגירסא דמותרין אתם לקרות, דבני ר"ג שאלו את אביהם אם מותרים לקרות, דהנה המה באו מבית המשתה ולא הי' דעתן מיושבת עליהם מפני שמחת המשתה, והנה הרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות קריאת שמע וז"ל כל מי שפטור מלקרות ק"ש אם רצה להחמיר על עצמו לקרות קורא והוא שתהא דעתו פנוי' עליו, אבל אם הי' זה הפטור מלקרות מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו עכ"ל וכתב הכ"מ דאפילו לקרות כקורא בתורה אינו רשאי כשאין דעתו מיושבת עליו משום דמחזי כיוהרא ע"ש, הרי מבואר דאע"ג דמי שחייב לקרות צריך לקרות אפילו בשעה שאין דעתו מיושבת עליו כמבואר בגמרא וברמב"ם מ"מ מי שפטור מלקרות אינו רשאי להחמיר על עצמו ולקרות בשעה שאין דעתו מיושבת עליו.
ולפי"ז יש לאמר דבני ר"ג שפיר שאלו את אביהם אם מותרים הם לקרות עתה כשאין דעתן מיושבת עליהן משום שמחת המשתה, ותלו שאלתם בזה, שאם החכמים פליגי על ר"ג וסברי דזמן ק"ש הוא רק עד חצות, ויחיד ורבים הלכה כרבים, א"כ פטורים הם מלקרות עתה אחר חצות, וא"כ אינם רשאים להחמיר על עצמם ולקרות כדברי ר"ג, כיון שאין דעתם מיושבת עליהן, וכמו שפסק הרמב"ם הנ"ל, אבל אם החכמים לא פליגי על ר"ג וסברי ג"כ דזמן ק"ש מדאורייתא הוא עד עלות השחר וא"כ חייבים הם לקרות מן התורה וא"כ מותרים לקרות אף כשאין דעתם מיושבת עליהם כנ"ל, ועל זה השיב להם ר"ג דחכמים סבירא להו כוותיה, דזמנה עד עלות השחר וא"כ מותרים לקרות, ולפי"ז אתי שפיר הגירסא דמותרין לקרות, ואפילו לגירסת רש"י דגריס חייבין לקרות ג"כ יש לאמר כנ"ל דבני ר"ג שאלו אם מותרין לקרות ורק שההיתר תלוי כאן בהחיוב, שאם היו חייבין לקרות אז מותרים לקרות אף כשאין דעתן מיושבת עליהן כנ"ל.
והנה על מה שכתב הרמב"ם הנ"ל שאם הי' מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו כתב הראב"ד וז"ל א"א ומה בכך ויהא כקורא בתורה ולא יהי' כפורק שם שמים מעליו כו' עכ"ל וגם הכ"מ לא הביא מקור נאמן לדברי הרמב"ם האלו אבל לפי הנ"ל יש לאמר דהרמב"ם למד זה מהא דהוצרכו בני ר"ג לשאול אם מותרין לקרות קריאת שמע ואם איתא דמבוהל רשאי לקרות אפילו כשהוא פטור מלקרות א"כ מה שאלו אם מותרין לקרות.
והנה בהא דאמרה הגמרא בדף ט', דכדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק (דאמר דפעמים יוצא ידי חובת ק"ש של ערבית אף אחר עלות השחר) יש להסתפק בזה אם רק כדאי הוא לעשות כר' שמעון אבל אינו חייב לעשות כוותי' והיינו שאם הי' אנוס בלילה כדאי הוא שיקרא אחר שיעלה עמוד השחר כר"ש אבל חובה יש לאמר דליכא בזה משום דההלכה הוא כרבנן דאמרי דזמן קריאת שמע הוא רק עד שיעלה עה"ש, ונפקא מינה שאם נאנס בשינה אין מצערין אותו להקיצו אחר שיעלה עמוד השחר דאלו בשעה שחייב לקרות כתב הרמב"ם (בפ"ב ה"ג) וז"ל הי' ישן מצערין אותו עד שיקרא כו' עכ"ל אבל אחר עה"ש כיון דמצד הדין אינו חייב לקרות י"ל דאין מצערין אותו להקיצו או דלמא שחייב לעשות כר' שמעון שאם נאנס ולא קרא בלילה חייב לקרות אחר עה"ש כר' שמעון, משום דבשעת הדחק סמכו החכמים עצמם לדינא על דברי ר' שמעון כהא דתניא בתוספתא דעדיות פ"א לעולם הלכה כדברי המרובין לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא שאם הוצרך להן שעה ויסמכו עליהן, משמע דבשעת הדחק סמכו חכמים לפעמים באיזה הלכות על היחיד אף לדינא. [נתיבות חיים]
